טוב, החלטתי להראות קצת סימני חיים ולעדכן סוף סוף.

אז כן, אני חיה. אמנם בקושי, אבל חיה.

אנשים כבר החלו להלחץ  

טוב, לא.

אז בקיצור, לפני כמה ימים היה לי טיול שנתי לצפון.

היה נחמד ביותר ואפילו כיף, אבל למה להתנהג כמו בהמות ולמחוץ את התיק הנחמד והתמים שלי?

מה הוא כבר עשה לכם?

מחצו אותו ודרסו אותו ודחפו אותו. טוב שלא אנסו אותו על הדרך וזהו.

בגלל שאני אדם גזעי ביותר, ישבתי בתחילת האוטובוס והמדריכה שוחחה עמי קלות מדי פעם,

כי זה הרי כל כך מעניין איך קוראים לי.

ובזמן שכולם הריצו דחקות מאחורה, אני צילמתי את המורה החביבה להפליא שלי בעת שישנה,

יחי נפלאות הזום!

בכל אופן, היה חביב למדי.

באכסניה היה נחמד, רק שבמהלך חצי שעה רצופה ניסו לפלוש לחדרנו פולשים בלתי מזוהים,

להלן פקאצות מרושעות ובהמיות ביותר, שאף כלאו את יוליה בשירותים!

והסתבר לי גם, בדיעבד , כי רמת הגאוניות שלי,

אשר שואפת ל-0 ברוב המקרים, לא מאפשרת לי להשכב במיטה ללא אור.

*מישהי כיבתה את האור*

"אני לא מוצאת את עצמי!"

*רבע שעה מחפשת את עצמי*

*נדלק האור*

~אחרי 10 דקות~

*נו מצאת את עצמך?"

"כן, תכבי את האור"

אוח

ב-5 לפנות בוקר היצורונים התחילו לצעוק ולרוץ ולהשתגע והפריעו לנו לישון,

וכמה בנים מהשכבה התחילו לעבור בין החדרים ולעשות השכמה, כוסאמאמאשלהם

ביום השני הייתה לנו רכיבה על אופניים באגמון החולה, שזה מקום מדהים ביופיו.

ובגלל שאדם מוכשר תמיד מוכשר בכל, אני גם לא יודעת לרכוב על אופניים.

נו, אין ספק שאני מן התגלמות פנומנלית שכזאת.

לכן אספנו קבוצה של חמש בנות, עלינו על "משפחתי",

אני ואלה שינסנו גרביים, ויצאנו אל הדרך.

ובגלל ששוב, אני אדם מוכשר,

כל רגע השתחרר לי המכנס, דבר שכמעט גרם לזה שהשרשרת תתקע, מה שהיה מוביל להאפי אנד, ללא ספק.

בשלב מסוים החלטתי לקפל את המכנס עד הברך,

והזדעזעתי לגלות שרגליי החטובות (חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, רגליי החטובות, חזק)

לא כל כך חלקות, בלשון המעטה.

אחח, הזוועות, הזוועות.

בקיצור, חיים מטורפים מה שהלך שם.

טוב, נדמה לי שחפרתי יותר מדי על הטיול, אף שבכלל לא הייתה לי שמץ של כוונה כזאת, ברצינות.

הסיבה הנוספת שלא עדכנתי בימים האחרונים, היא שאני חולה, שוב. הסיבה הראשונה זה כמובן הטיול השנתי והעצלנות,

וגם שהמודם נדפק אבל זה כבר סיפור אחר, הרי במילא הייתי מרותקת למיטה.

אבל הפעם אני חולה כמו ש"צריך", עם חום 38.2 וזרמים בכל הגוף.

אני מהלכת לי בכפיפות רבה בבגדים שאמורים לחמם, אבל איכשהו האפקט הוא הפוך.

אין, אם השנה תמשיך ככה, המחנכת שלי תדע הרבה נחת.

לפני כמה ימים, גיליתי לגמרי במקרה, ארגון זבובים שלם המתמחה בקמיקזה.

או במלים אחרות, בשביל אותם האנשים אשר לא בקיאים במושגים שכאלה, התאבדות בזמן תעופה.

אז באותו היום, גיליתי בכוס מים שעמדה על השולחן, צף לו זבוב מת.

אחרי כמה שעות, כוס חדשה לגמרי וגם בה, לדאבוני הרב, גיליתי שצפה לה גופה טרייה ושלווה למראה של זבובון מסכן.

יום אחרי זה, שמעתי את אבא שלי צועק בגועל, והוא אמר לי שהוא התכוון בדיוק לשתות, והבה ננחש מה קרה?

צנח לו לתוך הכוס זבוב, שבאותו רגע אף התפגר.

היום, כשהלכתי לתומי למטבח עם כוס שעמדה לי בחדר כבר יומיים, גיליתי בה.. כן כן, זבוב מת!

קנוניה שכזאת, אין להם שמץ של בושה, לנחות ככה לכוסות של אנשים תמימים.

טיפ קטן לחיים -

אל תשתו מכוסות. עדיף שאל תשתו בכלל, זה גורם לנזילה מוחית.

וסלחו לי על החפירה, אבל זה הרי התבקש, לא? :)

ובחיי שרציתי לפתוח את השנה עם עיצוב חדש, אבל אין לי כח להכין.

כבר הזכרתי שהעצלנות נוטפת ממני?