עוד פעם משמעם לי. איכשהו אני מוצאת את עצמי לאחרונה הרבה במצב הזה.
פעם באמת שהיה לי הרבה מה לעשות ולא היה משעמם לי אף פעם.
פעם ידעתי בדיוק מה אני רוצה, איך אני רוצה וכמה אני רוצה. עכשיו אני אפילו לא בטוחה מי אני, מאיפה באתי ולאן אני הולכת.
עכשיו אני במסע גילוי עצמי, בערך. אני עדיין ידעת מה אני רוצה מעצמי באופן כללי, אבל החיים שלי תפסו קצב מהיר יותר מאז שהתגייסתי, ובקרוב אני אצטרך לדעת בדיוק אחד לאחד מה אני רוצה.
אז הנה אני פותחת במסע של היכרות עצמית עם עצמי: שינוי תדמית, עיצוב מחדש של החדר שלי [באמת מהפך מהקצה אל הקצה]. כל השינוי הזה גורם לי להרגיש טוב יותר. אני מתחילה להרגיש שדלתות נפתחות ואחרות נסגרות. אני מרגישה שאני נפרדת אט אט מהילדות שלי, מהחיים שהיו מבוססים על אמא ואבא ואני מנסה בכל הכח להגיע לעצמאות כמה שיותר מהר.
טוב, אין ספק שהתחלתי להשתקע בתוך המחשבות האלו יותר מידיי.
עדין מחפשת את האור בקצה המנהרה,
דורין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
