כמה זמן לא כתבתי...וואו.
רק עכשיו אני מבינה שעשיתי טעות. איבדתי הכל...
חשבתי שאני עושה מה שטוב לי, מה שנכון..טעיתי כנראה. איבדתי את כל החברים האמיתיים שלי, את האישיות שלי (שכ"כ אהבתי) ואת הערכים שתמיד נחלמתי בשבילהם. עכשיו אני סתם בן-אדם ריק, שכל מה שמעניין אותי זה מתי אני יעשן את הסיגריה הבאה שלי.
פעם הייתי יותר "חכמה". לא בלימודים, בחיים. ראיתי דברים אחרת גם עשיתי דברים אחרת. התחברתי לאנשים שאני לא יכולה לסמוך עליהם, נשארו לי אולי שתי חברות מפעם שאני מרגישה שאני באמת יכולה לדבר איתן. כל העניין של הפטירה של סבא שלי שינה אותי ורק לשלילה.
חשבתי שבגלל שהוא נפטר מותר לי הכל, שאנשים חייבים לי משהו, כי אני מסכנה ואומללה שסבא שלה נפטר. שמתי זין לכל האנשים שבאמת היו חשובים לי בבפרצוף, התחברתי לאנשים שחשבתי שהם "מגניבים" או יותר טובים וגיליתי שזה כ"כ לא נכון. היו לי חברים עם ראש טוב, שהדברים שהיו חשובים להם היו דברים שבאמת חשובים ולא דברים שיטחיים ומפגרים כמו איפה אני יעשה את הפירסינג הבא שלי. אנשים לעניין שאומרים לא רק את מה שרוצים לשמוע, את כל האמת..לא רק חלק ממנה. נתנתי לאנשים להשפיע עליי, להתייחס אליי איך שהם רוצים ואז עוד לגרום לי להרגיש אשמה. אני מסתכלת על עצמי ולא יודעת מאיפה להתחיל, כי אני כ"כ רוצה וצריכה להשתנות. אני יודעת שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ואי אפשר להשיב את מי שהלך.
אנשים שהחזקתי מהם, שבטחתי בהם..גילתי שהם האנשים הכי קטנים ופחדנים. קצת מאוחר מדי...כבר עדיף להיות לבד. /:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
