נפלה עלייך עצבות
כמו שעת דמדומים
על העיר האת
והיא חסרת רחמים
והשיגרה הזאת
שאוכלת בפנים
ואנשים ומבטים
שלא מניחים
וחלומות שרודפים
אותך ולא מרפים

אז היינו הולכים
בלילות של קיץ חמים
מדברים על דברים
אחרים מוזרים
כמו הים שלוקח דברים חיים
ומחזיר דברים מתים
העשן מסביבנו עלה מעלינו
ולקח אותנו
אותנו איתו

אהבת אותי לנצח
או עד כמה שמותר
ואז דיברת על חורף
ועל כמה היה קר
על אנשים ומבטים
שלא מניחים
על חלומות שרודפים אותך
ולא מרפים

מי יתן ומחרתיים הכל יראה אחרת!!