שחר אדום- סין

זה כמו לקפוץ לתוך בריכה מלאה בקרפיונים. המים נוגעים בך והקשקשים הגסים של הדגים משייפים את הבשר, פיות נפערים לנשימה בדממה בועתית. אתה שוחה בחתירה בתוך הבריכה העכורה, מנסה להגיע לצד השני, וכשראשך מעל המים, אתה מצליח לראות יבשה. אתה מגביר את הקצב ונושם כמו מכונה רעבתנית. יש רק מטרה אחת מול עינייך והיא להגיע הביתה. את התחושה הזו אני חווה, כל פעם, כשאני נוחת בשדה התעופה בשנחאי.

בעיניי, הסינים הם דגים אנושיים. הם יכולים לעבור לידך מבלי להתייחס לקיומך. הם רצים לאורז שלהם בחצות היום כמו דגים בשעת האוכל, ואני יכול להישבע שיש גם להם דם קר. בהתחלה, קל לטעות ולחשוב שהסינים הם עם טיפש, אך לא כך הדבר. העם הסיני הוא עם שיש לו היסטוריה ארוכת שנים, היסטוריה מלאת המצאות ותובנות. כיום, לא נותר הרבה מהאומה הסינית, כי גם אותה כמו את הקומוניזם המאואי, הפריטו למטבעות עוברים לסוחר.

אז מה נותר? אימפריה של מפעלי תעשייה וכוח עבודה. הקומוניזם הותיר את צלקותיו בדמות חוסר דעה ועדריות עיוורת. האירופאים, והישראלים לצורך העניין, למדו את הטריק - יש עם שלם שמחפש מי ינהל אותו, וכמובן שאנחנו, עם החוש היהודי והרצון לנהל, נכנסים לנעליים הללו בשמחה וצהלה.

יש לי חברים סינים ועדיין, אני לא מתחבר כמעט לשום דבר שהם עושים. אתה יכול לדבר עם סיני במשך שעה והוא יהנהן בנימוס, אבל לא יבין דבר ממה שאמרת. יתרה מזאת, אין לי את הרצון להתחבר אליהם. אמנם, אני מאמין במשפט מ"כל מלמדי השכלתי", אבל הנכות הרגשית שמקיפה אותם, הופכת את זה לתהליך קשה לשני הצדדים. אני מניח שלמשבר השפה יש חלק ניכר בבעיית התקשורת. האנגלית אינה שגורה בפיהם ברמות העדינות של השפה, והם מוצאים את עצמם מפספסים דקויות רבות. כמובן, שאני יכול לטעון כנגד, שבדרום אמריקה הצלחתי לנהל שיחות פורות ומפרות בספרדית עילגת, כך שניתן להזים גם את הטענה הזו.

שלא תבינו לא נכון, אני מאוד מרוצה מהחיים כאן. אבל עבורי זו תפאורה לחיים שלי עם אישתי. הבית שלי, זה המקום בו אישתי נמצאת בו, ולכן זה לא משנה לי אם אני גר בסין, יפן או אתיופיה. כרגע, זה השלב בו אנו בונים את חיינו. אין מקום להיסוסים או רכות לב. המעבר לסין היה חלק מתוכנית גדולה יותר של שנינו, שאמורה בסופה להעניק לנו, אולי, מעט רווחה כלכלית לתחילת צעדינו כמשפחה והורים.

מתוקף החיים כאן, יש לי נקודות השקה רבות למנטליות הסינית, גם בעבודה היומיומית, בשווקים, בחדר הכושר ובכלל. אמנם אני גר בסין, אבל אני לא נטמע בסין - אני חולף לידה. זה כמו לטייל עם חבר מדי יום, אך לעולם לא להזמין אותו אליך הביתה. מבחינתי, אני ממוקד מטרה, והמטרה היא בית.