שחר אדום- סין

שריפת ספרים באור יהודה. איזה מן נושא זה בכלל. זה בדיוני? העורך החליט להשתעשע על חשבון הכותבים? בעל הבית השתגע?

אה, לא. זה אמיתי. יש מישהו בשנת 2008 שחושב שלשרוף ספרים זה רק לשרוף ספרים. זהה לשריפת עוף ששהה יתר על המידה בתנור או אולי זהה לשריפת מכתבי אהבה ששמרנו מגיל הטיפש עשרה, ואז החלטנו להעלים הכל בלהבה.

בכלל, הקונספט שאיש דת שורף ספרי דת של דת אחרת. זה לא משפט לוגי הזקוק להצרנה או הבהרה. זה פשוט טירוף נטו.

אני לא איש דתי, אך יש בי אמונה ואהבה למילה הכתובה. בין אם זה התנ"ך, הברית החדשה או החמישיה הסודית.

אם יש חוק לא כתוב בעולם. קל וחומר בישראל, מדינה הקמה כעוף החול משרידי "אבק האדם" וה"מוזלמנים" שספריהם נשרפו בגרמניה הנאצית. החוק אומר שחור על גבי לבן באותיות קידוש לבנה. לא שורפים ספרים.

זה לא משנה אם זה באור יהודה או במקום אחר. אין פה מקום להתייפיפות נפש. אותו אדם שעמד בראש המבצע המפוקפק הזה, אני בטוח שגופו נעשה חידודין חידודין כאשר הוא רואה את דגל ישראל עולה בלהבות ביום הנכבה. הוא זועם ומתרעם, איך יכול להיות שישרפו את סמל האומה. אני אומר, הפוסל במומו פוסל. כי לשרוף ספרים זה לשרוף את דמותו של האדם החושב.