לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שחר אדום- סין


בן 32, בוגר תואר בתקשורת. נשוי להדר באושר ואבא לאריאל. בעבר הלא רחוק, עבדתי ככתב פלילי במקומון בדרום. כיום, מתגורר בסין למטרות עבודה.

Avatarכינוי: 

בן: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2008

התנאים הסוציאלים בסין


 

בשנים האחרונות, מצבם הסוציאלי והסוציו-אקונומי של תושבי סין פרץ לגל התודעה המערבי. כל עיתונאי, המכבד את עצמו, מיהר לכתוב על אותו ילד בן תשע. אותו זאטוט שבמקום לבלות עם חבריו בשדה הירוק שליד ביתו, נאלץ לעבוד בשעות לא שעות. זאת על מנת לממן את פת הלחם היומית לאביו ואימו הקשישים. טלנובלה תוצרת אסיה. חלילה, שלא תחשבו שאני לועג לרש. ברור לי כי אכן יש מקרים כאלו ואף גרועים מכך.

אך היום, אני מעונין להציג לכם מספר עובדות ותמונות שיאירו את עיניכם. המצב בסין, בעיקר בערים המתועשות, אינו כה גרוע כפי שמצטייר בתקשורת. חברות ייצוא וייבוא רבות מוכנות להעסיק ובפועל אף מעסיקות סינים רבים. השכר הניתן להן, אומנם, אינו שכר מערבי אך הוא עומד ביחס ישיר לרמת המחייה. מה שלא ניתן לומר על ישראל.

להלן סדר יום של עובד סיני מן המניין: העובדים מגיעים בשעה שמונה וחצי וממשיכים לטפטף עד תשע. בחצות היום, הם יוצאים להפסקת צהרים של כשעה. בה יש להם אפשרות לקבל ארוחה מטעם העבודה. הארוחה המסובסדת שלהם עולה כשלושה שקלים. זמני ההפסקה מצוינים על ידי צלצול (מישהו אמר בית ספר?). מיד לשמע הצלצול, הסינים פוצחים בריצת בהלה ג'אמוסית לכיוון סיר האורז. אחרי רבע שעה, אין זכר לאוכל ולסינים שכבר הספיקו לעבור למצב מאוזן.

מה מאוזן? באמצע היום? כן, באמצע היום. הסינים גילו שבמקום לבזבז את זמנם לריק במשחקי מא-ז'ונג, עדיף להסב את שולחן העבודה למיטה לעת מצוא. לכל הסקפטים וחסרי האמונה, אני מצרף בזאת את ראיות מספר 1 עד 4.









    

בשעה שבע בערב, מרבית העובדים עוזבים. מי שנשאר זה אך ורק וטיפול נקודתי במקרים מיוחדים.

כדי לאזן את הפוסט הזה, יאמר כי הסינים אכן נוסעים לביתם פעמים בודדות בשנה, בדרך כלל, בתקופת פסטיבל האביב. אני אסייג ואומר שמרביתם עושים זאת מבחירה כלכלית. התחבורה בסין אינה זולה כלל, וכדי להגיע למחוזות הרחוקים של סין נסיעה יכולה לארוך מספר ימים.

בנוסף, אני מתייחס לעובדים שלמדו במערכת החינוך הסינית עד גיל 16 לפחות. מה גם, יש עובדים רבים שהם בוגרי תואר ראשון באנגלית. התואר הזה, סתם כדי לסבר את האוזן, מקנה להם אנגלית של ילד בכיתה י'א במערכת החינוך הישראלית במקרה הטוב.

כאמור, סבלם של הסינים נהיר לי. ידוע לי כי ככל שמתרחקים מאיזור הפיתוח ומגיעים לאיזורים פריפריאלים (מילה אהובה בארץ- אך הרבה אנשים נוטים להתבלבל במשמעות המילונית שלה ובטוחים שהכוונה היא לעיר שדרות) אזי, ישנם יותר מקרים של ניצול ועבדות ילדים. לכן, כל מחאה על תהליך אינדוקציה כוללני מצידי ייפול על אוזנייים ערלות.  

נכתב על ידי , 26/5/2008 09:13   בקטגוריות אישי, דעות, הומור וסטירה, סין, אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לק.ק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ק.ק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)