שחר אדום- סין

היום התחיל כמו כל בוקר, אני נמרח על המיטה והדר כבר מתאפרת מול מראה. על הדרך, היא אספה את יובב והניחה אותו על המזרן, והוא בקפיצות של רינה ודיצה, גילה וששון מזנק לי הפנים ומלקק אותי כאילו הייתי ממתק בשר עצום מימדים.

"טוב קרציה קטנה, עכברפלא, קוף-פנדה קטן, אני קם, רק תפסיק ללקק אותי." אני אומר לו בחיוך ומלטף לו את התירוץ הזעיר הזה לבטן, והוא מיד מתמתח כמו חתול מפונפן.

אני זורק רגל מחוץ למיטה בתקווה שאולי הגוף יבוא אחריה ונוהם באלגנטיות מנומנמת:

"הדרי, תרתיחי מים לקפה".

בת קול מחוזקת באקוסטיקה של המקלחת משיבה לי:

"תורך היום, תוציא גם את הקורנפלקס."

טוב, נו. היא צודקת. באוטומט, אני חולף על אסלה, כיור, לחי ושפתיים ואז קומקום. יובב משתרך סביבי ונובח: "הלו, אתה ער כבר חמש דקות ולא קיבלתי ארוחת בוקר. זמנים זה הכל חביבי, לא אמרו לך את זה בצבא?"

מה לעשות, גם הוא צודק. אז צריך לארגן אוכל לכלבלב ואוכל להורים. 

אני מרתיח מים ושולף מארון המטבח שתי כוסות כחולות. בינתיים, אני רואה כי הסוכר נגמר. אני פותח שקית שקופה ועליה ציור של דבורה חייכנית, דודנית רחוקה של מאיה. מוזרים הסינים האלה, מה קשור דבורה וסוכר, אולי זה סוכר שעשוי מצוף דבורים. אני מבחין שיחסית לשעת בוקר זו, המון מחשבות מתרוצצות אצלי בראש. טוב, ניחא. נמלא את מתקן הפלסטיק שלא יחסר. מוזג את המים ואת החלב, מערבב מספר פעמים. מוציא את הקורנפלקס (בסדר, דגנים בשבילכם), ולוקח הכל לסלון.

אני מתיישב בכבדות על הספה והדר מגיעה גם כן, כשעל פניה כחל מוקפד וחיוך שבועט בי כמו אינפוזיה של קפאין מרוכז. ארוחת הבוקר נהדרת, מצאתי יוגורט בטעם תות בסופר והוא ממש טעים. אני אוכל אותו ביחד עם הגרנולה שלי, שילוב בריא ומתוק, אבל בלגימה הראשונה של הקפה אני מעקם פרצוף.

"הדרי, החלב מקולקל"

"לא, הוא בסדר גמור. תבדוק את התאריך."

"התאריך בסדר, אבל הקפה מזעזע. תטעמי רגע."    

"לא, זה צריך להיות בסדר." לגימה ויריקה מהירה.

"איכס, מה זה?@!"

הדר הלכה למטבח וחזרה עם ראיות מרשיעות. היא החזיקה בידה את השקית המשומשת שעליה מצוירת הדודנית של מאיה. "אני לא יודעת מה זה, אבל זה לא סוכר."

לקחנו את הראיה כדי לברר במשרד מה זה. מתברר כי זה היה לא פחות ולא יותר ממונוסודיום גלוטומט או בקיצור: MSG. כידוע, זה מלח נתרן של חומצה גלוטמית, והוא כיום משפר הטעם הנפוץ ביותר בעולם. התבלין נותן למאכל הרגשה "בשרית", איזה יפני רשם על זה פטנט וקרא לזה "אוממי", זאת אומרת, "טעים" ביפנית. מישהו מכם ראה אי פעם מונוסודיום גלוטמט? זה חומר גבישי שדומה בצבעו לסוכר ומרקמו דומה לאבקת סוכר. לאכול את זה באבקת מרק זה משהו אחד, אבל ללגום את זה יחד עם הקפה של הבוקר, זה זוועת עולם. אגב, יש לי עדיין צרבת.

הפסקה הבאה לקוחה מאתר "טבע-לייף" והיא משעשעת אותי עד מאוד.

"בדרך כלל אין האדם האוכל מזון שמכיל את ה- MSG, חש בדבר. מרבית בני האדם אינם רגישים לו באופן מיידי. אולם הרגישים אליו עלולים לפתח בתוך שעה מצריכתו, לפחות אחד משורה ארוכה של סימפטומים, כמו צמא מציק, זיעה קרה, כאבי חזה, בחילות, כאבי ראש, לחץ בפנים, תחושת נימול, צריבה בעור, בלבול, התקפי חרדה, חולשה, דופק מהיר, סחרחורת וכו`."

התקשרתי לחבר שגר בשכנות אלי כדי לחלוק עימו את החוויה.

"אתה חייב לשמוע קטע. היום במקום לשים סוכר בקפה..."

הוא התערב ואמר: "בטח שמת MSG"

"מה?" אמרתי. "מאיפה אתה יודע?"

"אה, תרגיש נוח, זה קרה לכולנו. זה נקרא העוקץ הסיני."

אבן נגולה מעל ליבי אחרי השיחה. אולי מפני שחלקתי אירוע משעשע עם חבר או אולי מפני שחשתי, כפי שנהוג לומר אצל היהודים כי: "צרת רבים, נחמת יחידים". אם אתם מעדיפים את הגירסא העדכנית יותר למשפט, אז הרי היא לפניכם: "אני שמח שאני לא היחיד שיצא טמבל בסיפור הזה".