פרק 1.

- - -
"מתי את מסיימת את המשמרת שלך?"
"בעשר. יש עוד המון עבודה." נערה גבוה ודקת גזרה עמדה שלובת ידיים כאשר שפע שערה השטני אסוף בקוקו גבוה

מאחורי ראשה. היא סקרה את הלובי בעיניה הגדולות ונאנחה.
"יש לנו באמת המון עבודה לואיס. טוקיו הוטל עומדים להישאר במלון במשך שבועיים."
"איזה בלאגן!" לואיס תמנה את ראשה בידיה "אני לא אחזיק מעמד, אני חייבת לנוח."
"זה יצטרך לחכות. כי הם כבר כאן." היא הצביע במהירות לעבר הכניסה.
חבורת בנים, רובם לבושים שחור פרט לאחד שנראה כמו מחט בערמה של שחט בין כולם. היה לו שיער ארוך וחולצה

ענקית. כובע ראפרים. וחיוך מתנשא, נראה כאילו הוא יותר מדגמן מאשר סתם עובר בלובי.
"לכי לעזור להם."
"למה אני?" בכתה לואיס. "למה אני?"
אחד מהם בעל שיער שחור ניגש אל לואיס.
"שלום אה..." הנער כיווץ את עיניו, הוא ניסה לקרוא את שמה של לואיס מתג השם שלה.  אבל האותיות היו קטנות מדיי.
"לואיס" ענתה וגלגלה את עיניה. לואיס חטפה באגרסיביות את המזוודה הגדולה מידו ופנתה לעבר מעלית העובדים.
"מה נסגר איתה?" טום הצטרף לעמוד ליד ביל המופתע ונעץ בלואיס מבט. "חתיכה." אמר בשקט וחייך.
לואיס שמעה את הערה של טום אבל החליטה לא להתייחס. היא רק האדימה מרוב כעס והתאפקה חזק לא לרוץ חזרה

ולהרביץ לילד.

- - -

לואיס בייל שלנו בת 16, גרה בניו-יורק ונחשבת לנערה ניו יורקית טיפוסית. היא עובדת במלון, כיוון שאימא שלה היא

אדריכלית המלון. והיא זאת שסידרה ללואיס עבודה.

ואם אתם מופתעים לגלות שלואיס כלל לא מתרגשת מבוא של הלהקה שלנו -  וזה כי כל שבוע מגיע סלבריטי מפורסם אחר למלון. זה ועוד כי האופי של לואיס מאוד עדין אבל ביחד עם זה קטלני.

- - -

לואיס הניחה את המזוודה בפתח החדר ותכוונה ללכת כאשר היא פגשה זוג עיניים גדולות, הנער בעל השיער השחור שפגשה מקודם עמד מולה וידו הייתה מושטת אליה.

היא הביטה עליו והחזירה לו לחיצה. לפתע היא שמה לב שהבנים מאחוריו התחילו לצחוק.
"נעים להכיר גם אותך," ענה הנער והראה ללואיס שהוא בעצם הושיט לה את התשר שלה.
"אה," היא מלמלה בעצבנות, לקחה מידו את הכסף ומיהרה להסתלק משם.
"חכי." ביל תפס בידה של לואיס. היא לא נראתה מרוצה מכך בכלל.
"מה אתה רוצה?" היא פלטה.
"איך קוראים לך?" ביל שאל ולא הבין למה הילדה הזאת כולכך עצבנית עליו.
"לואיס בייל." היא אמרה באדישות.
"לואיס בייל," טום דחף את ביל ותפס את מקומו מולה "את פנויה הערב לסטוץ?" הוא הרים גבה וחייך.
לואיס לא חשבה פעמיים לפניי שהרימה את ידה וסתרה לטום.
דממה השתררה במסדרון. ביל העביר את מבטו מלואיס אל טום שעדיין עמד באותה התנוחה.
"תגידי את פסיכית?" צרח טום ודחף את לואיס ממנו. "מי את חושבת שאת?"
"מישהי שלעולם לא תשיג בפלרטוטים הזולים שלך. ואם תעז לגעת בי עוד פעם אחת!"
הבנים עמדו בצד, תוקעים מבטים מוזרים בזוג שעמד פנים מול פנים מחליף מבטים מאיימים אחד לשני.
"מה תעשי לי?" חייך טום ולא ציפה לכך שלואיס תתפוס בידיו ותצמיד אותו לקיר.
"אתה לא רוצה לדעת." היא לחשה באוזנו ובראש מורם צעדה  חזרה לעבר הלובי.
"וואו" אמרו כל השלושה בבת אחת כשהם בוהים אחר לואיס ההולכת ומתרחקת.
- - -
למחרת בבוקר. זה היה יום חופשי עבור חברי הלהקה. כולם תחננו להישאר בחדר, אולי לרדת לבריכה מאוחר יותר.
"מה זה?" טום פיהק והביט לעבר ביל שישב על הספה ועבד על משהו בקדחנות.
"מתנה." ענה וחייך בסיפוק כשהוא מרים אל-על סל שוקולדים גדול וגדוש בממתקים שונים.
"הופה! את מי הספקת לתפוס אחי?" טום תפח על כתפו של ביל שרק הביט בו במבט מוזר.
"את לואיס." ענה וכמעט גרם לטום ליפול מהרגלים.
"נפלת על הראש?" שאל טום בשקט.
"לא. התחלנו ברגל שמאל." ענה ביל וקם על רגליו.
"אולי אתה." ענה טום וליטף את לחיו הימינית שעדיין בערה.
"שמע," ביל התכוון לצאת מהחדר "אני אמרתי לך, כל עניין הסטוצים שלך ימאס במוקדם או במאוחר.
זה לא ימשך לנצח. תודה שטום הגדול כבר...לא כולכך גדול." אמר ובחיוך של מנצח יצא בריצה  מצחיקה מהחדר לפני שטום הספיק  להגיב.

ביל אהב את ההרגשה שהוא מעל אחיו. זה לא שלא הלך לו עם בנות עד עכשיו, אבל ההרגשה שהוא

הותיר את אחיו בפה פעור גרמה לו להתנפח. ובחזה מורם וחיוך מאוזן לאוזן הוא נכנס לתוך חדרה של לואיס,

שעליו דאג לשאול את אחת העובדות של המלון.
 דלת חדרה לא הייתה נעולה, והדבר הראשון שראה היה בלאגן גדול. בגדים מפוזרים בכל פינה בדר.

החדר היה שטוף שמש אבל הוא הבחין בדמות  שעדיין ישנה מתחת לשמיכה שהייתה ממש ממול הדלת.

הוא התקרב לעבר מיתתה, רק רוצה להניח את הסלסילה ולעוף משם.
כשמבטו נח על פניה השלוות של לואיס. שיערה השטני היה פזור על הקרית, עיניה העצומות, ונשמותיה העדינות גרמו לו

להביט עליה בדרך מוזרה. הוא הביט עליה בריכוז. ואז התרחק אל עבר הדלת ודפק עליה בעדינות.

משום מה זה גרם ללואיס לקפוץ בפאניקה למצב ישיבה.
לואיס הביטה לכיוון הדלת. "קיפוד?" לואיס שפשפה את עיניה.
"לא," ענה ביל באדישות, מנסה להסתיר את העבודה שנפגע בעמקי נשמתו.
לפתע לואיס פתחה את עיניה לרווחה וקפצה מהמיתה כשהיא מתקרבת לביל באיום.
"שמע, פריקי-בוי, אם אתה רוצה להילחם אנחנו נילחם! קדימה!" לואיס עברה לתנוחת לחימה וסימנה לביל להתקרב.
ביל קפא על מקומו ולא זז. מצד אחד הוא רוצה להתפוצץ מצחוק למראה נערה פרועת השיער שזינקה לעברו מוכנה

להילחם, מצד שני הוא יודע שאם יעשה את זה, סיכוי גבוה שהוא ימצא את עצמו מת. אז הוא פשוט עמד.
לואיס הביטה על ביל ואז על הסלסילה שהחזיק. היא נעמדה זקוף ושילבה את ידיה.
"מה אתה צריך?" היא שאלה.
ביל הביט לצדדים ולבש על עצמו את ההבעה הכי סתמית שיכל.
"מישהו השאיר את זה מאחורי הדלת שלך, אז סתם רציתי לוודא שתיקחי את זה." אמר והניח את הסלסילה על הרצפה.
לואיס חייכה. משהו שהיא לא הרבתה לעשות כלל. כמה שקוף. חשבה. הוא הביא לה את השוקולדים.
רק שלא משנה כמה הוא גדול ממנה, לבחור הזה אין מושג איך משקרים לבחורה. איזה דביל ימציא סיפור כזה?

"טוב תביא כבר," לואיס הניחה את ידה על ידו של ביל.  צמרמורת מפחידה עברה בגבה, מוטירה לרגע את ידה על ידו.

מספר רגעים העבירו השתים בשתיקה. לואיס התנערה ולקחה את הסלסילה מידו והניחה אותה לצידה.

"אתה יכול ללכת עכשיו." אמרה והצביע על הדלת, למרות שהוא עמד ממש לידה.
"כן," ענה "דרך אגב," אמר ביל וסקר את גופה של לואיס. "חזייה יפה."

לואיס קפאה על מקומה והביטה על גופה. היא הייתה רק בחזיה ותחתונים. היא עמדה המומה כמה רגעים, מביטה על ביל. שמביט עליה.
לואיס פתחה בדהירה לעבר המקלחת כשהיא צועקת מילים לא ברורות וקללות מתחת לאפה.
ביל הביט עליה והניד בראשו מצד לצד. איזה מפגרת, חשב. הוא סגר אחריו את הדלת והתחיל ללכת חזרה לחדרו.
כאשר עצר לפתע, הסתובב לעבר חדרה של לואיס. עמד, בוהה בדלת הסגורה. ואז המשיך ללכת.
צוחק מפעם לפעם.

**

מקווה שאהבתם :)