ויש גם שמונה

קרה לכם פעם, שראיתם מישהו

והוא ישר נראה מוכר

וישר ידעתם איזה תנועה הוא הולך לעשות

ובאיזו שפת גוף הוא מדבר

וכל מה שהוא אמר לא הפתיע

כי כאילו אתם כבר מכירים אותו

רק...

שאין מצב שאתם באמת מכירים אותו

כי אין לכם זיכרון שאי פעם נפגשתם.

מכירים? קרה לכם פעם?

זה כזה הזוי כשזה קורה.

התקופה האחרונה עוברת באופן מוזר. מהר מידיי. לא מספיקים לסיים משהו אחד, וכבר קופצים לדבר אחר. אני לא מתקשרת עם אנשים מחוץ ללימודים, לא מתפקדת, לא אוכלת. יש ימים שאני מבינה הכל, ויש ימים שאני לא מבינה כלום.

לפעמים אני שמה לב ש- וואלה, התבגרתי. ומתגנבת מחשבה, שאולי בכל זאת בשנה ג' אני אראה כמו סטודנטית ולא יצטרכו לשאול אותי עם אני עדיין מתחת לגיל 18...

מצד שני, יש קטעים כאלה, שאני מסתכלת על עצמי ולא אוהבת מה שאני רואה. אומרת דברים רק כדי למצוא חן, מתנהגת לא כמו שאני רוצה להתנהג באידאל. והבעיה היא, שזה עולה במחשבות רק אחרי מעשה...

אז עוד 15 ימים יומולדת. והשנה עברה בטיל. יכול להיות שעוד מעט אני מסיימת שנה שניה?

(זה היה אמור להיות פוסט הזוי על גופה של חתול שחור בחדר המדרגות. אבל המוח שלי כרגע על תדר אחר. לא יאמן מה לימודים עושים לאנשים בשלוש וחצי בלילה...)