ויש גם שמונה

-יש הרגשה של סוף באוויר.

מסתבר שאם נוסעים על נעץ, זה עושה פנצ'ר. ואם זה היה רק פנצ'ר, ניחא, אבל גם לא לנסוע על האופניים בגלל זה? ועוד שבוע? ועוד השבוע הראשון ללימודים?!

אבל אין רע בלי טוב. מכיוון שנאלצתי ללכת ברגל כאחד העם, לפחות עזרתי לשוקיסטים מסכנים המכונים " שנה א' " למצוא את דרכם באוניברסיטה. ובכלל, יש משהו מצחיק בלראות אנשים יותר גדולים ממך מסתובבים עם מפה, ועדיין לא מצליחים למצוא את בניין 604. אבל זה עשה לי טוב, שאנשים פנו אליי ושאלו. זה אומר שכנראה אני סוף סוף נראית סטודנטית, ולא ישאלו אותי שוב "איפה את לומדת?" כשבשאלה מתכוונים לתיכון... (אם כי תמיד יש אפשרות שהם פשוט שמו לב שאני יודעת לאן אני הולכת)

קיבלנו תיק חדש ויפה. יש בו אפילו מקום ללפטופ. לא שיש לי לפטופ, אבל עדיין. היה קשה לקבל אותו. על כל צעד שעשיתי לעבר המקום שבו מחלקים אותו, עצרו אותי והציעו לי לעבור בנק. הם חושבים שאני מבינה בזה משהו? אם הם רוצים לשכנע, שידברו עם אבא שלי. ובכלל, מה הקטע? אם מביאים לי ארטיק אני אומרת תודה רבה, אבל לא עוברת בנק בגלל זה! הם באמת חושבים שזה עוזר במשהו?...

לפעמים צריך לקבל החלטות ממש חשובות, וזה קשה. אתה הולך להחליט משהו שישפיע לך על השנתיים הקרובות (ויש עוד השפעות לטווח היותר רחוק) ואתה צריך להסתמך על תחושות בטן, היכרות עם אנשים, ונסיון של אנשים אחרים (-שיכול להיות במקרה הטוב- לא רלוונטי, ובמקרה הרע- מטעה). חשבתי שיש לי עד סוף השנה להחליט, אבל הקדימו לי את הצורך בלבחור כבר לעכשיו.

איך אפשר לעשות את ההחלטה הנכונה?

אני מקווה שההחלטה שעשיתי תהיה לטובה, וצריך לזכור שזה בחירה בין טוב - לטוב יותר.

ובכל זאת: הלוואי שהמצברוח המעפן שיש לי בימים האחרונים (בגלל הצורך בלבחור) יגמר.

וברכה לעצמי לכבוד תחילת השנה:

להצליח לעבור את התואר בשלום.