שלום לכל הנרקומנים הקבועים פה, ושלום גם לאלה ש"רק-פעם-אחת-ודי". 

היום אני רוצה לספר לכם על הסם המעניין ביותר. 

חלקכם מכירים אותו על הבשר, והחלק השני קיבל טעימות בנוסח קליפים הזויים בmtv, הסרט של בובספוג, הטראקים של אינפקטד משרום וגם כמובן להתפעם סתם ככה מיופיו של הטבע. 

היסטוריה: 

אי שם בשנות הארבעים למאה הקודמת, ד"ר הופמן רכב על האופניים, נסע נסע נסע, ואז הבין שהכל משוגע. טאדאם!

בשנות החמישים ה-CIA עשו ניסויים עם אסיד באנשים ללא ידיעתם (מזונות דרך חיילים ועד רופאים)

ובשנות השישים... נו, ההמחזמר "שיער" מתמצת לנו את הכל.

הצעת הגשה:

האסיד מגיע בשתי דרכים עיקריות- טיפות או קרטון (בול). לכאן או לכאן אין לדעת מה עדיף, אלא רק לסמוך על הדילר שאומר "זה ב50 שקל זה החלש, וב70 את מקבלת חזק אחושרמוטה".

בשני המקרים רצוי פשוט לבלוע. אבל יש מוזרים שמטפטפים לאישון או מזריקים את זה לשריר. לכו תבינו. 

האפקט לא מגיע מיידית, וגם לא מגיע בבת אחת, ולפעמים עלולה לעבור יותר משעה עד שתתחילו להרגיש משהו. פעם חיכיתי שעה וחצי אחרי קרטון ולא קרה דבר. מצאתי את עצמי מקללת וכועסת על הדילר שרימה אותי, ואז חשבתי על רעיון גאוני - אולי חלק מהאסיד נספג בקופסאת הסיגריות בה החבאתי את הבול? מיד אחרי שגזרתי רבע קופסא וניסיתי לבלוע הבנתי שאני כנראה כבר בהשפעה, אם זה היה נראה כמו רעיון בריא. 

הפעם ראשונה: 

שוב אנחנו חוזרים לאותו נובמבר בסקוטלנד עם גפן. אחרי הרצאה ביוטיוב של טימותי לירי, הרגשתי שאני מסוגלת לתת לזה צ'אנס. אז שמתי קרטון קטן על הלשון וחיכיתי. 

וחיכיתי וחיכיתי....

וראינו סרט, idiocracy, שזה סרט שאני מאוד אוהבת וראיתי אינספור פעמים. ואז נגמר הסרט. וגפן אמר שהוא הולך להביא קולה. שאלתי אותו מה יקרה אם בזמן שהוא הולך זה יתחיל, והוא אמר שאין מה לדאוג כי אם זה מתחיל זה לוקח זמן עד שזה מגיע לשיא. ואז כשהוא חזר, הוא קלט שאני בוהה בדסקטופ... ושאלתי אותו איך הוא עשה שהעננים בדסקטופ יזוזו? ואז הוא בירך אותי בדרך צלחה והבנתי שהתחלתי "לפסוע בשבילי האסיד". אני לא זוכרת יותר מדי כי זה היה די מזמן, מה שכן זכור לי היטב זה שהמוח שלי עבד פי 4 מהר יותר, והתובנות שנגלו לעיניי מלוות אותי עד עצם היום הזה. פתאום הבנתי איך הכל מחובר להכל מבראשית ועד למאדים. תפיסת הזמן שלי נעלמה קליל ויכולתי להרגיש שעתיים בשניה ולהפך. בכל רגע שהיה לי חשש שאני הולעת לאיבוד, נזכרתי בראיון עם לירי כשהוא מסביר שהדבר הכי חשוב זה לזכור איך הגעת למצב הזה, והדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא אם אהיה אותו הדבר לאחר מכן, זאת אומרת, אם זה לא השפיע על החשיבה שלי זה סתם בזבוז. 

הסתכלתי על היד שלי ויכולתי לראות איך הדם עובר שם, וכמו מפית לבנה סרוגה ככה היה נראה העור שלי, פועם וחי. כשהבטתי במראה זה הפחיד אותי לרגע, הדמות שראיתי היתה ממש שונה, ואם זאת כל כך מוכרת. יכולתי לראות את אמא שלי או את סבתא, או אפילו את עצמי בתור תינוקת שם.

כשהבטתי בקירות או בריצפה גם ראיתי צורות שחוזרות על עצמן, והיה נדמה כאילו הכל זז באיזשהו אופן. אמנם נשאר במקום, אבל כל דבר דומם היה נראה מעט חי.

ניסיתי לצייר כי היו לי רעיונות משוגעים, אבל לא הצלחתי להחזיק את העיפרון כמו שצריך והכל די רעד לי על הדף. הייתי בהשפעת האסיד בערך 8 שעות. אחר כך ראינו את הזריחה, והרגשתי כמו תינוקת שמביטה החוצה לראשונה. כמות הצבעים שהיו בשמיים... והציפורים שעברו מפה לשם לברך אותי בבוקר טוב, והמחשבה בראש שהדהדה לי "למה אני לא מסוגלת לחשוב ככה בכל יום" העסיקה אותי יותר עד שנרדמתי. 

יתרונות: 

לאנשים שמחפשים נקודת מבט אחרת על החיים זה מאוד מומלץ.

זה גורם לך להסתכל קצת בצורה פרמיטיבית על האנשים שאיתך... מי שטיפה חששת לגביו יכול להכניס אותך לסרטים רעים... אלה האנשים הטובים שגורמים למסע להיות נחמד. 

אני יכולה להגיד בלב שלם שמאז הפעם הראשונה אני בנאדם שונה. וגם הפעמים הבאות שינו אותי שוב ושוב. הפעם האחרונה היתה עם סיימון ועוד שני חברים. נראה לי שרשמתי על זה פוסט. אבל ההיילייט בשבילי היה כשיצאנו למרפסת וראינו את הזריחה כולנו ביחד, וסיימון חיבק אותי ולחש לי "לא משנה באיזה רבד של החיים או של הראש אני נמצא, את הכי מתאימה לי"

חסרונות: 

חוץ מהעובדה שזה לא מתאים לאנשים עם רקע של בעיות נפש וכו' וכו', החסרון הבולט הוא סרטים רעים.

הנוסחה היא פשוטה: מספיק שאין לך על מי לסמוך, או שאתה נמצא במקום שאתה לא מכיר לגמרי, או שמישהו פתאום יגיד איזה משפט שיחזיר אותך לפדיחה מהגן... והלך לך הטריפ. מאוד קשה לחזור משם אם אתה לא יודע איך לשלוט בעצמך, וסתם חבל. כשעשיתי אסיד במסיבת טבע זאת היתה טעות איומה. קודם כל, את מי שהביא לי את הטיפות הכרתי רק איזה שבוע, וכבר יצאתי איתו ועם חבורת הסטלנים שלו... ככה שחלק מהזמן לא הייתי בטוחה אם הוא הביא משהו טוב, ומה יקרה אם יקרה לי משהו, אם למישהו יהיה אכפת או שישימו בכלל לב... ודבר שני, לא היה לי איפה להתחבא מכל אותם אנשים זרים שסבבו אותנו. היה לי נדמה שאני מוקפת בשדים ושצעד אחד לא נכון והם יטרפו אותי... לא היה לי סייף-זון ולא היה את המישהו הזה שיחזיק לי את היד וירגיע אותי. אחרי כמה שנים היתה לי עוד הזדמנות לעשות אסיד במסיבת טבע, והפעם סיימון היה איתי, אבל לא היה לי ספק שאין בכוונתי לעשות את אותה טעות שוב, והעדפתי לשתות הרבה בירות במקום. (:

יש תופעת לוואי שטרם החלטתי אם זה יתרון או חיסרון, ואני מדברת על הפלאשבקים שיכולים לצוץ ככה סתם באמצע היום גם 10 שנים אחרי שעשיתם. זה יכול להגיע אם שומעים שיר מסויים או נמצאים במצב מסוים... כשהייתי מיובשת מהחום הייתי יכולה לראות שוב את הצורות שהייתי רואה על אסיד. אותי זה הגניב, אבל לא בטוחה שכל אחד יגיב באופן דומה. 

החוקים: 

1. בפעם הראשונה חייב להיות איתך אדם שלא לוקח איתך. תקראו לזה סחי, אני קוראת לזה "מבוגר אחראי". הוא לא חייב להיות אחד שכבר התנסה בזה, למרות שזה מומלץ... אבל שיהיה בנאדם שאתה סומך עליו שיעזור לך בעת הצורך ולא ישפוט אותך. זה מקנה גם תחושת ביטחון חזקה אם אתה מרגיש שאתה מטייל רחוק מדי. 

2. לפני הפעם הראשונה שלי, ולפני הפעם הראשונה של סיימון, הכנתי מראש דף עם כפתורים לעת הצורך... לא השתמשנו בזה מעולם, אבל זה הרגיע לדעת שבמידה ואחד מאיתנו מחורפן עד לכדי איבוד מילים, יוכל להצביע על כפתור של "להחליף מוזיקה" או "ללוות לשירותים" בלי בעיה. יש לי את הדף שמור עדיין... אבל לא נראה לי שנעשה אסיד בשנים הקרובות. 

3.כמו עם האמדי, גם פה חייבים לםנות לפחות יומיים בשביל זה. גם פה אתה ער הרבה שעות והמוח נטחן, וצריך יום מנוחה שלם לאחר מכן למילוי מצבורים. 

4. אם יש ספק אז אין ספק... לא לקחת אף פעם בלי שאתם שלמים עם ההחלטה הזו. זה לא סם מסיבות לדעתי ואי אפשר להכנע לאיזשהו לחץ מגוף אחר, כי אז ברור שזה הולך להיות טריפ רע. 

5. הכי חשוב זה לקרוא ולשמוע עובדות ודעות לפני כן. שתדעו למה אתם מכניסים את עצמכם... אני תמיד ממליצה לחפש את טימות'י לירי... יש ביוטיוב ראיון ישן איתו עם 3 סרטונים. רצוי לראות לפני, וגם תוך כדי במידת הצורך. 

**בונוס**

קנדי פליפינג:

קחו לכם גביש אמדי קטנטן וטיפת אסיד, ערבבו ביחד ויצא לכם טריפ מתקתק פסיכודלי ומקסים.

הכינו מראש את הסרט "פנטזיה" של דיסני. אבל המקורי משנות הארבעים, לא הבררה שהוציאו בשנת 2000. שימו לכם מוזיקה נעימה, צאו לטייל, תעשו מה שבא לכם. הכל יהיה כל כך מגניב עם לבבות מסביב ונעים וטוב ורך.

עשיתי רק פעם אחת בחיי, וזה היה כל כך מזמן שהכל כבר התערפל לו ודי נשכח, אבל מה שאני הכי זוכרת זה את עצמי בטוחה במאה אחוז שעכשיו אני ארגיש ככה תמיד, מן שילוב של יודעת הכל ואוהבת את הכל, והיה לי כיף נדיר ביותר...

קחו בחשבון שהדאון שיגיע ביום למחרת הוא גדול בהרבה יותר ממה שהכרתם. אז סעו בזהירות!

טוב, זהו, עשיתי לעצמי חשק. 

נחכה שסימבה יהיה בן 18 ונהפוך אותו למבוגר האחראי.

בנתיים אני אשמח להמשיך לדון על זה בתגובות, אם יש לכם הערות משלכם, או אפילו חוויות

עד לפעם הבאה...