האישה מחליטה ביום בהיר להפסיק להיות הורה סובייקטיבית (=אחת שמונעת על ידי הרגשותיה ולא צרכיו של ילדה, כמו "אוף אני עייפה ואין לי כוח לחכות שהוא ירדם בחזרה, אני פשוט אקח אותו למיטה שלנו וזהו") ולעשות עוד קצת מאמץ בשביל לנסות לגרום לפעוט להצליח להעביר לילה שלם במיטתו שלו, לא מדברת כמובן על *לישון* לילה שלם בלי לקרוא לה, כי זאת כנראה אחת הפיקציות הכי שכיחות שיועצות שינה מנסות למכור לאמהות לזאטוטים תלויי ציצי.

הגבר? בתכלס גבר מותש. גם ככה הוא מתעורר לצעקותיו של הקטן בלילה, אבל מקבל צעקות מהאישה אם הוא מעז לפתוח את הפה בנסיון להעניק עזרה ("מה אתה תעשה? תניק אותו? תחזור תחזור לישון").

אז היא מתעוררת שוב, הפעם ב5 וחצי, השמש מבצבצת לה מבעד לבניינים השכנים,

עייפה (כי מאז ינואר 14 לא ישנה רצוף מעל 3 שעות), היא פונה אל בעלה שהתעורר גם הוא, מנסה להבין אם הוא מסכים לה לוותר לעצמה הפעם,

ומצליחה להחזיק מעמד עוד יום.

מרגישה צורך לשתף אתכם בנסיונותיי,

אני אעדכן אם הצלחתי לאלף את סימבה לישון לילה שלם... במידה ואני לא מעדכנת שוב בשבוע הקרוב, תדעו שאהבתיכם. חלקכם, 'זתומרת.