אני תמיד מתחילה את יום ראשון בצורה הכי חייכנית ומושקעת שלי. יום ראשון חייב לעבור טוב וחלק כי רק ככה שאר השבוע יעבור בהתאם. קשה לך? תזייפי את הכל. שימי אייליינר חתולי, פזרי את השיער, תלבשי את הג'ינס הכי מחמיא ותשמעי רק מוזיקה מקפיצה בדרך לעבודה. 

השבוע הרגשתי יפה במיוחד, בסופ"ש גזרתי את הפוני באופן מדויק לשם שינוי, והשיער ארך מספיק לקבל את הצורה שציפיתי שאקבל לפני 3 סנטימטרים, פלוס הצלחתי להכנס לג'ינס מהתיכון שזה משהו שלא קרה לי מאז החתונה! 

פגשתי את קיטי על האוטובוס השני. אני מתה עליה, כבר אמרתי? אנחנו תמיד מתיישבות ברביעייה האחורית ומריצות מופע אילתורים הכולל בדיחות אקטואליה וריכול על קולגות בעיקר. היא סיפרה לי שיהיה שימוע היום לאחד מנציגי השירות שאנחנו פחות מחבבות, נקרא לו "וואחש", ושביום חמישי היא היתה צריכה להגיש לסמנכ"ל את כל הטעויות שהוא עשה בתקופה האחרונה.

אגב, זה אותו בנאדם שזרק לי את הציורים שהיו תלויים ברחבי העמדה הישנה שלי במשרד, ועל כן עליו להשלח לגרדון. 

בדרך להעברת הכרטיס דיברנו על "יומני הערפד" והיא אמרה שהיא הפסיקה לראות כבר אחרי העונה הרביעית, אז ביקשתי אישור והרסתי לה את ההמשך ויצאנו מנקודת ההנחה שדיימון צריך להיות ההפך מסטפן, וברגע שהוא הפך להיות קדוש מעונה הם איבדו את כל הגרופיות שמעל גיל 18.

פתאום חשכו עיניי, באיזור של מחלקת האינטרנט ישבה בחורה צעירה מהממת. בלונדינית עיניים כחולות קטנות ומשקפי ראייה אופנתיות. 

אני זוכרת שהבוס ממחלקת אינטרנט לקח אותי טרמפ הביתה שבוע שעבר ובדרך סיפר לי שהוא הגיש מכתב פיטורין. "זהו" אני ממלמלת לעצמי ומתיישבת לענות קצת בפייסבוק עד שהמנקה תסיים עם המטבח כדי שאוכל להטביע את יגוני עם 3 כפיות קפה ו4 כפיות סוכר. 

והבוס מגיע, וגם הסמנכ"ל, ועושים לה סבב במקום ומציגים גם אותי, ואני לא יודעת אם לזרוק זין או לבכות כי אני כמו חתול שהסתגל למצב הריהוט בבית, ולמה לשנות עכשיו?? 

אז הבוס מגיע ומבקש 5 באנרים, אני אמרתי לו שאוכל להגיע לזה רק כשאוודא שאין לחץ בשירות הלקוחות. מתרגלת טיפין טיפין בצורה פאסיבית אגרסיבית. 

אחרי שעתיים הוא חזר וביקש שוב, עדיין יש לחץ, "תבקש מהחדשה" אמרתי בחצי חיוך, "לא נראה לי שיהיה לי זמן לזה". 

וואחש הגיע והתיישב בעמדה הפנויה שבקרבתי. 

"dead man walking" הצהרתי ומיד התחרטתי כי זה היה נראה שהוא ממש חושש מהשימוע. ניסיתי להרגיע אותו, אמרתי שכל הטובים באמת עוברים שימוע, וגם אני, למרות שזה שקר מוחלט. אצלנו "שימוע" זאת מילה נרדפת ל"בוא נגיד לך כמה אתה לא בסדר, תתחנן להשאר ובערב נתקשר להגיד לך שאתה מפוטר". העיניים שלו היו פצוצות, ספק מדמעות ספק ממרי ג'יין, קצת ריחמתי עליו, ואז אמרתי "אחרי שתקח מפה את הקקטוס שלך אוכל לתלות את הציורים החדשים שלי בכל רחבי הבניין". הוא צחק, נתן לי כיף, והלך לשמוע כמה הוא לא בסדר מפי הסמנכ"ל. 

כשירד העומס ניגשתי למשרד של הסמנכ"ל ולפני שהספקתי להקיש על הדלת הוא יצא החוצה, 

"אני הבנתי מה אתם עושים כאן

אתם עושים לי איילת זורר! 

מצאתם מישהי יותר צעירה, יותר רווקה, יותר בלונדינית, כזאת שאין לה סימני מתיחה מהלידה או שיער שיבה בפוני!"

"אין לך מה לדאוג", הוא אמר בעודו מנסה להתחמק במסדרון, "את עושה עבודה טובה ואף אחד לא יכול להחליף אותך". הפנים שלו היו אדומות, יש לו קרחת אז כל הראש שלו נראה לי כמו עגבניה. הבנתי שאני רעבה. 

גם הבנתי שהוא לא חושב שאני התכוונתי שהבוס שלי הוא איילת זורר, אולי בגלל שנפלטה לי יציאה פרוידאנית לקראת הסוף. 

לקראת השעה 3 שאלתי את הבוס אם היא עשתה את הבנארים, הוא אמר לי שהיא סיימה רק אחד וזה לוקח לה יותר מדי זמן. חייכתי. עשיתי 5 באנרים ברבע שעה, ב3 ודקה העברתי כרטיס. הוא ביקש להוסיף עוד משפט לאחד הבאנרים ושאלתי אותו אם הוא יקפיץ אותי הביתה, הוא אמר שהוא בלי אוטו אז אמרתי לו שאני מאוד מצטערת אבל אני לא אספיק את האוטובוס.

היום יצא לי לדבר איתה קצת. היא אמרה לי את השם שלה אבל כבר שכחתי אותו. יש לי זיכרון מעולה לפרטים שמעניינים אותי. 

פתאום נפל לי האסימון שזה לא כזה משנה מי יהיה הבוס הבא שלי, בחיים לא תהיה לי כימייה טובה כזאת, בנאדם שאומר שתי מילים ואת מוציאה לו קמפיין מדויק כי ככה את מבינה את האימג', וזאת הסיבה היחידה שבגללה הסכמתי לעשות את הגם וגם וגם הזה. 

ועכשיו כבר אין לי חשק.