קיטי ואני עוצרות קצת לפני הבניין, 

היא מוציאה קליפר ואני מדליקה מגולגלת עם נייר כחול בטעם צמר גפן מתוק. 

זאת הדרך היחידה להתחיל את יום חמישי על הצד הטוב ביותר. 

כשאנחנו מגיעות, אני רצה להכין לנו קפה מחוזק, את החלב היא מביאה מהמקרר האישי במשרדה. יוצאות שוב החוצה, כי שמש, ויום חמישי הוא בדרך כלל יום כזה שלא יצא לנו להנות מהבחוץ בכלל מרוב העומס. 

הסמנכ"ל יוצא ומדבר על ה200 מ"ר שנרכשו על ידי החברה מעבר לכביש, שאלתי אם גם יבנו לנו גשר כמו באינטל, הוא ממש צחק. הוא שאל אותי מה זה בכלל אומר "איילת זורר" והסברתי לו על העניין עם אסתי גינצבורג, עכשיו הוא הבין את הדחקה. הייתי צריכה מלכתחילה לדבוק בבדיחות של גיקים ונדל"ן לידו, זה סוג הקהל שהוא. 

לקראת השעה 3 הוא ביקש ממני לעזור לבוס עם איזה קמפיין חדש שרוצים להריץ, אבל אני עדיין במנטרה של לא לעשות יותר מדי. אפילו הבנתי שהבוס נשאר כי הוא הציב להם תנאים אם הם רוצים שהוא ישאר והם החתימו אותו על חוזה חדש וטוב יותר. אז זה אומר שזה באמת איילת זורר עליי, ושיזדיינו. 

אמרתי לו שיש הרבה עומס ואני מעדיפה קודם לעזור למחלקת השירות, אם זה בסדר מבחינתו. הוא לא יכול להגיד שלא, ופנה לאסתי במקום.

סיימתי ציור לאחת מנציגות השירות שביקשה ממני עוד בתחילת השבוע. אהבתי את פרוייקט הצד הזה כי יש לה שיער מהמם ועיניים חומות מהפנטות. 

כשהעברתי כרטיס, המנכ"ל בדיוק קרא לי, ניגשתי למשרדו קצת מפוחדת והוא חייך ושאל אותי "איך את נראית כל כך מאושרת?" 

- "הרבה קפה, י', המון קפה" 

"זה כל הסוד שלך? "

- "הסוד האמיתי... הוא להיות ממש נחמדה ללקוחות, ואז הם נחמדים בחזרה, וזה עושה לי את היום" 

הוא נהנה לשמוע את התשובה ואיחל לי שבת שלום. 

בערב סיימון התקשר להודיע שהוא מאחר, יש בעיה עם אחד התריסים בחנות והמנכ"ל ביקש ממנו לחכות שיגיע הטכנאי שיטפל בזה. כ"בדרך אגב" הוא גם סיפר לי שהתקשרו מחברת ההייטק התלאביבית אליה ניסה להתקבל לפני שבועיים. 

"ומה הם אמרו?" שאלתי בקול רועד, קצת הבנתי מטון הדיבור שלו אבל חשבתי שאולי הוא מנסה לעבוד עלי. 

"מה נראה לך שאמרו?" הוא שאל בקול שבור... "ש... כן?" ניסיתי בכל זאת. 

כשהוא הגיע סופסוף הביתה הוא בקושי הצליח לפתוח את הדלת. פתחתי בשבילו וכשהוא נכנס הוא פשוט נשבר בין זרועותיי. 

יש לנו קטע כזה, שאם אנחנו לא מצליחים לדמיין בראש תמונה מלאה של משהו, זה אומר שלא נהיה שם אף פעם ואנחנו בסדר גמור עם זה, אבל יש תמונות שנראות כל כך ברורות בראש שאתה כבר מרגיש שאתה שם, וזה רק עניין של זמן פיזי מתי תגיע לנקודה הזאת, וכשאתה לא שם בנקודה שחשבת שתהיה, זה מרסק אותך, ואתה מבין שנשארת באותה הנקודה כל הזמן הזה, ושאולי כל זה היה פיקציה.