מדי פעם כשאני סתם בוהה בך, מדמיינת על מה בדיוק אתה חושב עם המבטים השקטים שלך,

חושבת לעצמי שבחיים לא אהיה שבעה ממך, ואיזה מזל שהכרתי אותך בדיוק בזמן,

בדיוק בנקודה בחיי כשכבר התבגרתי, שניה אחרי שאזרתי אומץ לדבר עם אנשים זרים ככה סתם, דקה לפני שלגמרי יצאתי מהבוץ הרגשותי שלי, שהייתי צריכה יד אחת חמה שתרים אותי למעלה ואיך כשמבטינו התלכדו בפעם הראשונה כבר הרגשתי ניצוץ קטן שרמז לי שזה לנצח ולעולם לא יגמר שם.

באת לי בדיוק בזמן, בדיוק מתי שהייתי זקוקה למישהו שיכיל את כל כולי על כל רבדיי, כשהבנתי שאין טעם להסתיר את המוזריות שבי הגיע האיש שעם הימים למד לאהוב את כל סודותיי וכל רמ"ח איברי הפצועים והמצולקים. זה שנישק לי את הבטן הקרועה כשבכיתי שלעולם לא אוכל לחזור לעצמי והסתכל לי בעיניים ואמר לי שאני תמיד יפה, זה שתפס אותי חזק בחיבוק רגע לפני שהתעלפתי על מיטת אבי בבית החולים, זה שברצף של מילים שרק הוא יכול לאלתר יודע להרגיע ולנחם ולחזק ולהאמין בי שאני יותר מהאדם שאני חושבת שאני בעצמי.

כל ערב אני מסתכלת עליך, שניה לפני שהעיניים שלך נסגרות, לוחשת שאני אוהבת ולילה טוב, כי אין לי כוח להרחיב בדיבורים כל פעם, ומחדש לספר לך עד כמה אתה הדבר החשוב לי בחיי ועד כמה יש לי מזל שהכרתי אותך בדיוק בזמן שהייתי צריכה אותך.

ואני כל כך בת מזל שאני זוכה להתעורר לידך בכל בוקר מחדש, ולמרות שאנחנו נפגשים שוב רק אחרי 7 בערב, אני אוהבת להשתוקק לנשיקתך וזה מעביר לי את היום בעבודה, ואני תמיד מפנטזת שנלך למיטה קצת יותר מוקדם היום, כי יש לי מאנצ' מטורף לגופך.