מן הסתם המקום הזה נקבר בערמת הבלוגים, לצד ערמת עמודי המייספייס והאפר שנשאר משוקס. 

נראה לי שהגיע העת להספיד את המקום הזה. אחרי מעל 10 שנים מעת פתיחתו. 

אז מה היה לנו כאן? 

ילדה מפגרת בשנות החטיבה

שהתבגרה לה טיפין טיפין בדרכה שלה

היו כאן הרבה תמונות

ומגוון בדיחות פרטיות

הוצאת תסכול, שחרורי קיטור

חד או מעורפל ולא ברור

טוב מה העניין עם החרוזים? 

בכל אופן, 

פעם חשבתי שאהיה מפורסלבית

היום זה כבר ממש לא בראש מעייני

כיום אני נשואה+1+חתול

מעצבת גרפית בחופשת לידה

לא באמת הפסקתי לכתוב, אני עדיין בישראבלוג רק לא כאן. 

למדתי עם הזמן שחשיפה יכולה להזיק

גם לי וגם לסובבים

וואלה מטעויות לומדים

שיט, שוב חרזתי. סעמק. 

אם מישהו עדיין מנוי כאן ובהלם מכך שלא שיתפתי אותו בבלוג השני, אז שירשום בתגובות... אולי הוא יקבל לינק למייל

ואולי סתם תפסתי מהיישות שהייתי כאן *טיפה* יותר מדי. 

ממשיכה להגשים את חלומותיי, למרות שמבחינת ענבר מכיתה ט' אלו חלומות של מישהי אחרת. 

ביוש