כנראה סתם תקופה כזאת?
אני חסרת מילים, אני לא יודעת מה עובר עליי.
אני לא יכולה לתאר את מה שאני מרגישה, אני לא יכולה לכתוב שומדבר, המילים
פשוט אינן, הם בורחות מראשי..אם פעם יכולתי לכתוב ולכתוב היום אני נתקעת
אני לא יכולה להמשיך ככה, אני נשברת, כל פעם אני מקבלת יריקה בפנים, ואתה, אתה זה
שמנסה להפוך את החיים שלי, אתה לא מצליח, אולי אתה אומר דברים נכונים במידת האפשר
אבל מה, אתה טיפש, אתה לא יודע כלום!
אתה רואה בעיניים איך אני מתנהגת ואיך אני מדברת ומה אני עושה, אבל מה שלא, אתה לא יודע
איך אני מרגישה, אפעם לא טרחת להקשיב לי עד הסוף תמיד איכשהו זה עובר לבעיות שלך
תמיד.
יופי, אז מה בדיוק אנחנו עושים במצב הזה?
שנינו נעלבים אחד על השני, אתה כי אני כל הזמן עם אנשים אחרים
ואני, כי אתה [ולא אפחד אחר] לא מקשיבים ולא שמים לב לשומדבר.
אני לא יכולה להמשיך ככה, פשוט נמאס לי,
אני כל הזמן לבד, אפילו אם אני מוקפת אנשים, אני לבד.
הראש שלי עסוק בדברים אחרים, נמאס לי להיות לבד, אני זקוקה לזה,
כמו שערפד זקוק לדם, אני זקוקה למישהו שיקשיב לי, למישהו שיגיד לי משהו,
עצה, או פתרון או אפילו סתם יקשיב לי וייחבק אותי...
אני באמת ובתמים שאני זקוקה לזה, עוד שנייה הכל מתפוצץ, אני כבר לא יכולה
להחזיק הכל בפנים, אני רואה את החיים שלי קורסים מתחתיי, את כולם עוזבים, גדלים ומשתנים,
אבל מה, אני עומדת עמידה יציבה על הקרקע הקורסת, עם ראש זקוף ומורם למעלה, אני חזקה אני תמיד אהיה כזאת
אתם לא תשברו אותי, אני לא אשבר, אני אמשיך לצעוד קדימה,
בין אם לא שם ובין אם אתם כן שם כבר לא ממש אכפת לי וזה לא ממש משנה
כי אני הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת ללכת בדרך הישר, אני מסוגלת לחזור ולהיות אותה ילדה
אבל בקצת שונה ממה שהייתי, אני אצעד קדימה ויהי מה.
אולי מטבעם של אנשים זה להיות אגואיסטים, ולרצות רק לקבל דברים, אבל מה,
יש גם אנשים שנותנים המון, ומעניקים אהבה ושמחה לסובבים, ולא רק מקבלים.
אולי אתם צריכים לחשוב על זה.
אני נואשת לצומת לב מאנשים, כרגע הכי שיש, אני לא אבוא ואגיד לאנשים שאני צריכה אותם,
אני לא יכולה להשפיל את עצמי עוד יותר.
אני פשוט זקוקה כרגע למישהו שיהיה לצידי...
לא רוצה להראות לכולם שטוב לי, לא רוצה. אני רוצה שיידעו שעובר עליי משהו, נמאס לי להיות
הילדה השמחה תמיד, אני לא ישנה מספיק, אני לא אוכלת בשיט, אני יכולה לאכול תפוח ביום וזה מספיק לי.
אני לא עושה כלום כל היום
אני כבר לא מרגישה שום כאב, אין בי שום הרגשה, אני פוגעת בעצמי
בנפש שלי ובגוף שלי כאחד.
אני לא יודעת, כנראה זאת סתם תקופה כזאת אחרי הרבה זמן שהייתי לבד,
אני מרגישה לבד, בודדה פשוט זאת תקופה כל כך לא טובה,
אני לא יכולה אני לא יודעת למה אבל התקופה הזאת תעבור ואני אצא עוד יותר חזקה
אני לא יכולה לדבר עם אנשים, הם לא יבינו אותי, הם ישימו לב רק כשאני כבר לא אהיה שם
כנראה.
ככה זה, לאפחד לא אכפת, אבל לי תמיד אכפת, אכפת לי מהכל
אבל לכל דבר יש גבול.
מצד אחד אני צריכה מישהו לידי.
מצד שני, אתם לא תיהיו שם אתם לא תשימו לב וגם אני רוצה להיות לבד ולא לדבר עם אפחד
קשה לי לדבר כרגע עם אנשים, קשה לי למצוא בכלל מילים.
מה עושים במצב כזה? ממשיכים לחיות את החיים.
ומצד אחד יש אותך, אתה שאני מתגעגעת אליו, אתה שאני לא יכולה לדבר
עם אפחד עלייך, אתה שכנראה כולם פוחדים לשאול אותי אלייך, כי אין אפחד
שיבין את הסיפור בינינו [גם אני לא ממש מבינה אותו עדיין]
אתה שאני לא יכולה לראות או לשמוע או להרגיש
[זה בנאדם-הוא לא פה יותר פשוט, שלא תחשבו שיש לי קולות בראש XD]
אני כל כך רוצה לחוש שוב בחום גופך, בשפתייך, בפנייך, והעיניים שלך...אחח..
אתה שאם תחזור איי פעם, תיהיה בנאדם לגמריי שונה, אחד שאני לא מכירה
אני אצטרך להכיר אותך מהתחלה, ואולי....בכלל לא.,
כי לך יהיו חיים חדשים.
כמה חבל, שאפחד לא יוכל להבין שומדבר.
וכנראה גם אפחד לא קרא פה ולא ייגיב.
כמה שאתם אומרים לי שאתם שם אם קורה לי משהו, שאתם תקשיבו...זה לא קורה
תמיד אתם עסוקים בעצמכם ובבעיות שלכם, אז מה הטעם, אתם סתם אומרים את זה מתוך
נימוס או משהו? אני יודעת שאסור לי להאשים אנשים, אבל אם זה ככה, אז למה אתם אומרים את זה בכלל.
אין לי זכות להאשים אפחד, תהיו עסוקים בשלכם,ולי לא יהיה אכפת יותר, כן אני אמשיך לצחוק אני אמשיך לשחק
אני אמשיך כרגיל, אך בשבילכם אני לא קיימת יותר, אני לא קיימת בשביל אפחד, רק בשביל עצמי
בדידות? או שאולי אני נתקפת שנאה כלפי אנשים? אני לא נוטה לשנוא אנשים, אבל אולי...
אני באמת מקווה שהתקופה שאני נואשת לבני אדם תעבור מהר.
אני רוצה שתחלוף.
במיוחד כשאין אפחד לידי יותר.
והינה סתם תמונה נחמדה שצילמתי בים, היה לי התקף רגשות קטן
אני רק צריכה צומת לב, אני צריכה חיבוק, נשיקה, סתם קצת אהבה...
עצוב לי לבד כרגע 3\>.
תגובות לא ייפגעו באפחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
