ואפילו לא הספקתי לספר על החבר המדהים והאוהב והמרתק והחכם והחתיך שיש לי ובדיוק לפני כמה ימים נפרדנו ואני כבר לא חושבת עליו את כל מה שחשבתי פעם.

אני מסתכלת על מה שכתבתי לפני יותר מ7 חודשים, על האקס מהפנימיה.
וכמה שהשתניתי. אבל בכל זאת נשאר משהו שמזכיר לי את עצמי גם עכשיו, ממה שכתבתי.

פעם הייתי שותה כדי להעביר את הסבל. עכשיו שתייה רק מגבירה לי את הכאב.
אני מוצאת דרכים אחרות, למרות שהן לא כל כך טובות אבל לי זה עוזר וזה מה שהכי חשוב.

ואני לא רואה נזק כל כך גדול שזה עושה, חוץ מבגישה של אנשים אלייך אחר כך, אבל אלה רק אנשים אטומים ישנו עליך את הדיעה שלהם בגלל דברים כאלו, אנשים חכמים יבינו אותך.

ובאלי לשבור משהו עכשיו. ובאלי להשיג כל כך הרבה חומר כדי להתפחלץ ולהתפרפר פה על הריצפה. אבל יותר טוב יהיה אם אתה לא תתפרפר, אבל לפחות תחזור על ארבע. אם כבר לשחק אותה מסכן, אז תשחק אותה כמו שצריך.
ואם לא בא לך לרדת על ארבע אז מה הקטע מהתחלה לשחק אותה מסכן? אתה יצאת הכי מעפן בפרידה שלנו, תאמין לי. ואתה לא שום מסכן בגלל משהו שאני עשיתי לך. אתה בנאדם מסכן בכללי.

אתה חושב שמישהי תתאהב בך ותשמור עליך לצידה לכל החיים? עם התנהגות כזאת מותק לא יהיה לך כלום.
ואני מחכה ליום שיצא לי להיות מסטולה תחת ולפגוש אותך בתזמון לא טוב, לשמוע שוב את קולך צועק ולראות שוב את הבעת פנייך משתנה כשאתה כועס ומתעצבן עלי. לריב איתך כמו בימים שלנו, מכות, קללות, בלי הפסקה. לקחת איזה בקבוק בירה ממישהו שעובר ולשבור לך על הראש.

ושתצטער. שתבכה מולי ומול כולם. ושתגיד שאתה אוהב ואוהב ואוהב.

ואז נתנשק, ונחזור להיות שוב ביחד... "כמו שימים הטובים". רק שלנו חוץ משבועיים-שלוש ראשונים לא היו שום ימים טובים. הכל בקשר הזה היה חרא, וכשנחזור... זה בהחלט לא יהיה אותו הדבר. זה יהיה רק עוד יותר גרוע.

אני אשבור אותך לחתיכות קטנות לאט לאט. לאט לאט כדי שלא תצליח לקום ולברוח לפני הזמן. אתה תהיה איתי עד הסוף שלך. ואני? באמת נראה לך שתצליח להחזיק אותי רק שלך? אני אהיה עם מי שבא לי ומתי שבא לי. אני אעשה לך את המוות. יותר ממה שעשו לך בעבר. תהיה בטוח בזה.

בפגישה הראשונה שלנו, כשישבנו בפאב ההוא. סיפרת לי קצת על עצמך ולגביי האקסית שלך (או יותר נכון, אישתך. שאז לא דאגת לציין את זה והייתי אמורה לגלות שאתה נשוי רק כמה ימים מאוחר יותר, מההורים שלי) ואמרת לי "נפלתי על משוגעת".

אני בטוחה שגם לחברה הבאה שתהיה לך אם בכלל תהיה- אתה תגיד את אותו המשפט עכשיו גם עלי.

אף פעם לא חשבת על זה שאולי אתה האשם. כי לא הגיוני שאתה נופל רק על משוגעות וכל הקשרים שלך מלווים בהמון ריבים קללות ושנאה.

תשנה משהו בעצמך, אחרי זה תסתכל על הצד השני. פסיכופט.

דרך אגב, כמה שזה ישמע מוזר- עד 15-16 ביולי אני זוכרת את עצמי שוקלת 56 על גובה 1.68 בערך.

ואז התחלתי לרזות, בלי להרעיב את עצמי ובלי להקיא. אפילו לא עשיתי דיאטה.

ורזיתי, רזיתי, רזיתי... עכשיו אני אפילו אוכלת בכמויות אבל בכל זאת לא משמינה ורק מרזה עוד יותר עם הזמן.

אני אוהבת את המשקל שלי עכשיו.... 48.