עוד כמה ימים יש לבלוג הזה כבר שנה.
זה מאוד מוזר שבאמת התמדתי וכתבתי פה,זה מראה משהו...כי לרוב אני לא מתמידה ולא עושה כלום.
לא נורא שהתקופה חרא ואני כל הזמן מתלוננת(שמתי לב שזאת תבנית חוזרת בבלוג בזמן הזה של השנה,שאני כל הזמן מתלוננת),אבל מה לעשות אני אדם שמתלונן הרבה.
אני מרגישה על סף אפיסת כוחות,אני צריכה נואשות לצאת מהשגרה,אבל כל פעם שאני מנסה לצאת ממנה היא תופסת אותי וזורקת אותי חזרה עוד יותר עמוק לתוכה.
הלוואי והינו נשארים בגן עדן,ולא הינו עושים חטאים ורוצחים בני אדם.
עוד קטע מוזר זה בלפני בדיוק שנה היה מצב די דומה,קטיושות בצפון,מצב לא רגוע בעזה,קצת כמו מעגל..החיים בישראל,או יותר נכון כמו קפיץ,אתה מתחיל ענק ורחב ומסתיים בתחתית קטן ונפול.
אין לי הרבה מה להגיד.
רציתי לעשות פוסט חינני ואופטימי ותוך כדי יצא לי פוסט מעפן.
נחוי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
