יותר מעדכון אחד בשנה? אני מופתעת!

*הזהרה- הרבה שליליות ותלונות והתבכיינות*

בזמן האחרון אני מרגישה שזו הולכת להיות תקופה קשה. מי שמכיר אותי יודע שאפילו כשחרא אני רואה את הטוב.. משתדלת תמיד לבוא בגישה של "אוקי זה קרה? אז זה קרה. יש לנו מה לעשות עם זה? נעשה. אחרת- אין מה להיתקע על זה."

אבל אני מרגישה את עצמי נשאבת חזרה אחורה, אחרי שנים שלא.

הרבה זמן אני מנסה להתכחש לזה אבל זה נהיה קשה יותר- אני חזרתי להרגיש את הצורך לבכות כמעט כל הזמן. ויותר גרוע- את הצורך לפגוע בעצמי.

חזרה ללשכב במיטה ולא להיות מסוגלת להרים את עצמי ממנה במשך שעות. 

אני חושבת שאני פשוט לא מצליחה להתמודד עם כל הדברים הרבים שקורים בזמן הקצר הזה.

קיצור הקיבה כזה מדהים, הורדתי כלכך הרבה משקל (ועול) בזמן קצר ואני מרגישה נפלא.. אבל גם נפשית זו עבודה קשה בטירוף. 

כבר אין לי את התירוץ של המשקל להתחבא מאוריו. צריך להתחיל להתמודד עם מה באמת לא בסדר איתי. 

אולי גם העבודה הדשה לא טובה לי. עזבו שזה לילות וזה קשה למערכת.... זו לא עבודה בשביל הלב. אני לא מרגישה אותה. ואני חתומה לשנה. זה דופק לי את השכל. 

המעבר חזרה להורים גם הוא קשוח. חוץ מהעובדה שעכשיו במקום דירה אני דחוסה בתוך חדר. שאני לא מרגישה שאני יכולה להזמין אנשים כי אבאחורג הוא אדם קשה מאד. אני מוגבלת. שכחתי מה זו ההגבלה הזו. מהחופש של להיות אדון לעצמך ולא לתת דין וחשבון לאפחד... 

והדבר הכי גרוע, אני לא יודעת למה זה קורה- אני מרגישה לא נחוצה. מרגישה כאילו אם אני לא אהיה כאן- כולם ימשיכו בשלהם ולא יהיה חלל. התחושה הזאת היא חור שחור. אני מרגישה אותה מאכלת אותי. אני נשאבת אליה כולי. במהירות. 

ובגלל שאני לא יודעת למה זה קורה אני גם לא יודעת איך לצאת מזה. 

ואיך אפשר בלי ההתבכיינות הכי בחורתית אבר? זוגיות.

אחרי שהבנתי שלא בא לי סתם בולבול, כי ואלה סקס זה כיף אבל זה לא הכל.. אני מרגישה שחוץ מלהיות סבבה במיטה אין לי הרבה מה להציע. זה תמיד הGO TO MOVE שלי. מה לעזאזל עושים עם זה? 

גם אין לי מושג איך מכירים אנשים. אני לא אוהבת פאבים ומועדונים, היציאות שלי הם לבתים של חברים לישיבות... וכשאני אשכרה כן יוצאת למשהו שהוא לא בית של חבר- זו הופעה של להקה ספציפית של חברים ואז אני מצלמת בה. 

להכיר באינטרנט? אחרי מיכאל אני כבר מפחדת. גם ככה זה שוק בשר אחד גדול.. 

ואז באה התחושה של "אני אהיה לבד לנצח". הידד לי.

אפשר להשכיר איזה מישהו שיתכרבל איתי וזהו? 

ועכשיו- לחלק היותר אופטימי של הפוסט השחור הזה- 

התחדשתי בקעקוע אחרי יותר משנה שלא! בייבי מס' 13, עדיין לא גמור..אבל אני מתלהבת בכל זאת

HURTS LIKE A MOTHERFAKA ואני צולעת.. אבל מגה שווה את זה.

עוד פחות מחודש חוזרת לסיים אותו. 

בברכת "מקווה שישתפר בקרוב"-

אני הייתי צ'ארלי, 

פיס.