וואלק וואלק. חזרתי. 

מה הולך? מה העניינים? 

וואלק.

*מהנהנת ומחייכת* 

מה יש יותר מהוואלק הזה כדי לתאר את החיים שלי כרגע?

כמה תהפוכות בזמן כלכך קצר..

הסתכלתי על הפוסט האחרון שכתבתי לפני יותר משנה.. וואלק.

אז מדריכה שיקומית אני כבר לא.

הספקתי להתפטר, ללכת לעבוד 3 חודשים בפנסיון כלבים (אוח, כמה שאני מתגעגעת.) ועכשיו להתחיל לעבוד במוקד אבטחה. כמה שאמרתי שאני לא מאלה שלוקחים עבודה "לבינתיים"... אז אמרתי.

חבר היה, חבר נגמר.. גם היו מגורים משותפים על הדרך.. נפרדנו ביום השנה שלנו ועוד שניה נגמר החוזה - והופ! אני שוב אצל ההורים. כסעמק.

ולדבר הכי גדול- עברתי קיצור קיבה לפני קצת יותר מחודש.

ואו. 

אשכרה.

"זה לא ניתוח קסם" - כן אני יודעת.

"למה את פשוט לא עושה ספורט?" - וואלק באמאשלי איך לא חשבתי על זה?! איפה הייתם לפני שעשיתי את הניתוח?! אולי הייתם חוסכים לי קצת מורפיום..

"כמה ירדת כבר?" 

"כמה את מסוגלת לאכול?"

"זה כל מה שאת אוכלת?"

"זה לא יותר מדי לזמן שלך?"

ואי ואי ואי כמה חפירות.

איזה כיף לפחות שעוד פחות מחודש מותר לי לחזור לעשות ספורט - משמע מותר לחזור לרכוב. כמה זמן לא התקרבתי לסוס בכלל.

אה כן, עוד לא סיימתי לימודים. איזה דחיינית מקסימה אני.

ועכשיו לנושא אחר לגמרי.

תגידו לי, 

איך מתמודדים עם העובדה שאתה אובססיבי, יודע שזה לא טוב, לא רוצה להיות כזה- אבל בכ זאת כזה?!

מה זה הקקי הזה.

איך עובדים על זה?!

וואלק.

לפחות הגשמתי חלום של המון שנים.. עשיתי ראסטות. איזה פינוק.

קבלו (למי אני מדברת בכלל? מי קבלו? מי עוד קורא כאן?!)