לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

living it up

כלום

כינוי:  oR.g

בת: 33

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007


לא שמשהו השתנה.

לפעמים אני חושבת איך זה הגיוני שבכל כך הרבה זמן כלום לא ישתנה..

דברים אמנם באו , אבל כמו המהירות של ההגעה ככה גם הלכו.

אז בעצם הכל לא השתנה ונשאר כפי שהוא חוץ מכמה צלקות פנימיות שישארו שם תמיד ויטבעו חתמן עד..

עד שמשהו יותר טוב יבוא ויעשה מהן זיכרון חיים שמתווסף לשאר ויוצר לנו חוויות מוזרות.

לא מובן מה שהולך.

גם אני לא מבינה כל כך מה אני רוצה מעצמי. בחיי שלא הייתי כל כך מבולבלת ולא החלטית בקשר לרצונות שלי.

זה או שאני רוצה או שלא.. וכל זה באותו שבריר שניה מזדיין.

אני ממש לא מתחרטת על דברים שקרו, רק יודעת שיכולתי למנוע אותם קודם.

אבל מה היה קורה אם היו נמנעים? לא הייתי כאן אולי יושבת וחושבת על זה.

ואולי אותה צלקת או שמא חוויה לא הייתה נדארת למשך החיים.

אבל בכל זאת מה שקרה קרה.. וגם אם זה היה צפוי מראש, כנראה שההתנסות הייתה הכרחית.

אני מוצאת את עצמי מול המסך, אחרי שנים שרציתי לכתוב והיה לי כל כך הרבה על מה, ופתאום כבר אין על מה לרשום.

אני חושבת ומנסה לעורר רגשות אבל שום דבר לא זז. ריק.

זה מעיק קצת, ממש כמו לשכוח מילה כדי להשלים משפט ועד שלא תיזכר בה אתה לא תמשיך הלאה.

אבל משום מה אני ממשיכה הלאה עם מטען ומחליטה להתעלם. מה שיקרה יקרה

וגם אם תגידו שזה יחזור אלי בבום, לא אכפת לי. אם זה צריך לחזור זה יחזור.

 

 

אני יודעת שאני נוטה להרשות לעצמי להרבות בדיבור שלא מעניין אף אחד ואפילו מעליב, אבל בתכלס זה אתם אלה

שהרגילו אותם לשקר ולא להגיד את האמת. זה נקרא צביעות.

ותאמינו לי, שזה לא נקרא להיות נחמד.

כי אפשר להיות אמיתי ונחמד בו בעת.. אולי קצת טקט לא יזיק לי, אבל לפחות אני מרגישה שאני לא צבועה ואת שלי אני אמרתי.

וסליחה אם פגעתי, זאת לא הכוונה בכלל.. אז קחו הכל בפרופורציה ובלי הגזמות יתר של ילדים שלא קיבלו סוכריה.

 

אל תחשבו יותר מידי לפני מעשים.. כי לפעמים זה יהיה מאוחר מידי וחבל.

מעטות ההזדמנויות השניות.. וגם בהן אתה שוב מוצא דרך להרהר ולחמוק מהן.

יש דברים מעבר.

 

 

טוב חפרתי.. עכשיו למשהו קצת יותר מציאותי

מסע לפולין..

במילה אחת: וואו !

איפשר באמת לתאר את הרגשות שחוזרים איתם.. שואלים .. אומרים בנזונה.. קשה .. מעניין

אבל זה לא.. זה הכללללל ביחד !!

רק שחזרתי באמת הבנתי שהייתי שם אבל עדין לא הגבתי בקיצוניות.. ואני מופתעת מעצמי.

לטובה? לא יודעת

מסע מומלץ לכולם.. וזה באמת ממש היה נחוץ לי בשביל להבין כמה דברים חשובים בקשר לחיים

אני אעלה תמונות עוד כמה זמן.. ממש קצת (:

 

בקיצור. ביי אין לי מה לרשום וגמככה כל מה שאני רושמת אפחד לא מבין חח

3> מאצ' הייט

 

נכתב על ידי oR.g , 22/11/2007 23:29  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חיבוק אחרון ודיי ב-10/5/2008 10:14
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לoR.g אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על oR.g ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)