איך אני מדברת אל כולם כ"כ יפה, למה אף אחד לא מחזיר לי או נותן לי אני מרגישה כמו חיידק שלא רואים ושומעים, ולא מרגישים.
למה רק לה?! למה?!....
ניסיתי להאשים את עצמי בכל מיני דברים, ואני לא יכולה להמשיך להראות כ"כ מוזנחת, זה פשוט בושה.
אני מזניחה את עצמי כי אני יודעת שבמילא אם אני יקנה בגדים בחנויות כמו הינס שכולם כ"כ אוהבים את זה, פשוט לא יסימו עלי ויגידו שאני מעתיקה...ממי אני מעתיקה?! מכל הסנובים בכיתה?.
החלטתי לקחת את עצמי בידיים, סגרתי את האייסי והמסנג'ר שבמילא אף אחד לא התעניין להוסיף אותי...רק ראו "מיקה הוסיפה אותך לרשימה" כבר ביטלו, ונכנסתי לאתרים של חברים לראות אולי מה הם קונים ואומרים במחשב, אולי זה יעזור לי?!
התייאשתי, הלכתי ליומן והמשכתי לכתוב, וכתבתי "ביי יומני היקר, אני רואה שכלום כבר לא עוזר", סגרתי את היומן הנחתי אותו על השטיח ונשכבתי על הרצפה הקרה שכיאילו ריעננה אותי.
הרגשתי שהראש שלי מתמלא במחשבות, מחשבות רעות...בעודי מנסה לחפש קצת אופטימיות בדברים, אך מחפשת ללא מוצא, הבנתי שאין לי מה לעשות יותר.
הרגשתי מותשת וגם בדיוק הופיעה השעה 9:59 ואמא הלכה במסדרון נקשה בדלתי והכריזה "זה הזמן לישון מיקה". ידעתי שעכשיו אין לי מה לעשות הרי היא תציק לי ותכריז לי "מיקה עכשיו ומיד לישון" או "אין, מחר את לא יוצאת מהבית אחרי בית הספר". אז פשוט לקחתי את הפיג'מה והלכתי לחדר האמבטייה, התרחצתי, צחצחתי שיניים ולבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה. אפילו שכחתי מזה שלא אכלתי כל היום כלום חוץ מארוחת ה-10 בבצפר. ראיתי את אמא הולכת במסדרון ובודקת עם אני ואח הגדול שלי והקטן ישנים, קודם החדר של אח שלי הקטן דניאל, ואז את שלי, לחדר של האח הגדול שלי היא לא נכנסת, עף על פי שהוא היום בטיול שנתי, היא לא נכנסת.
שמעתי אות צעדיה, היא יצאה מהחדר של אח שלי הקטן...קפצתי לתוך המיטה כיסיתי את עצמי בשמיכה ומרוב שמיהרתי נשרטתי מהבורג שליד המזרן. ירד לי דם בקרסול, אבל עדיין אמא נכנסת אלי תוך שניה אני חייבת לעשות את עצמי ישנה. עשיתי את עצמי ישנה, היא פתחה את הדלת הציצה מסביב וראתה שאין כלום ושאני ישנה. היא הלכה סופסוף.
אחר כך, הלכתי בשקט ובצעדים קטנטנים לחדר האמבטייה ולקחתי מטלית, שטפתי אותה וניגבתי את הקרסול. פתאום הרגשתי מן הרגשה של כייף, לא יודעת למה...החלטתי שאני באה מחר לבצפר עם הראש למעלה, ואני עושה שינוי משמעותי. התגנבתי לחדר של האח שלי, הוא היה מן כזה "חביב הבנות" ו"קול". נכנסתי לחדר שלו, לא נכנסתי אליו כמעט בחיים חוץ מפעם 1 שאמא בקשה ממני להביא לו את הבגדים המגוהצים למסיבת הסיום של כיתה ו', ועכשיו הוא כבר בסיום כיתה ט'. הסתקלתי על הדברים שלו...כל הפוסטרים של הזמרים המפורסמים "50 cent " ואמינם וכל מיני דוגמניות מפורסמות...לקחתי פיסת נייר ממחברת שהייתה על שולחן הכתיבה שלו וכתבתי "פוסטרים" ומעל זה כתבתי "דברים שאני צריכה לקנות", ראיתי בושם, לקחתי אותו נזהרתי לא לשבור והרחתי זה היה ריח כ"כ נעים, כתבתי "(אולי) בושם" הבושם היחיד שלי הוא בושם מעפן מהבת מצווה שחרה קנתה לי.
פתחתי את הארון, ראיתי המון המון המון המון ג'ינסים וחולצות עם V כתבתי לי בנייר "בגדים שווים וג'ינסים". אחרי זה סידרתי את הכל כמו שזה היה, שלא יראו שהייתי שם לקחתי את הנייר ויצאתי בשקט בשקט מהחדר. ראיתי את אמא יוצאת מהחדר שלה ויורדת להכין לנו את הסנדביצ'ים למחר, נכנסתי לחדר שלה, לתא השירותים ולקחתי ממנה אודם וליפגלוס כמו של כל הבנות מהשכבה.
נכנסתי לחדר שלי, שמתי את הכל בקופסאת נעליים ודחפתי אותה מתחת למיטה. הלכתי למחשב פתחתי אותו, נכנסתי למסנג'ר ופתחתי שיחה עם רומי.
יותר מ20 תגובות ואני ממשיכה(:
3>
אלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
