המתופפת הקטנה

בתעלה, לצדו של הכביש המהיר המוביל מעכו לצפת, עומדת מכונית. שקועה בין שתי הדפנות התלולות, שיחים ואבנים מסתירים אותה חלקית מכאן ומכאן ובאמצע – המכונית הזאת. וליד ההגה - הנהגת. באמת לא ברור איך היא הגיעה לשם ומה היא מחפשת שם.

גם האישה הזאת דיי המומה מהפוזיציה הלא שגרתית שהיא נמצאת בה. שנייה לפני כן דהרה עם כולם על הכביש המהיר והנה היא בתעלה, בשולי הכביש ולא ברור לה אם צריך להזמין גרר ולמי כדאי להתקשר ואיך היא הולכת להמשיך את היום שישי הזה עם כל הקניות והסידורים שיש לה בפתק ומה פתאום תעלה...

ורצות לה מחשבות מהירות במעין בית משפט שדה שבו היא משמשת בכל התפקידים בניסיון להחליט אם עשתה נכון כשמשכה את ההגה ימינה וברחה מתאונה, וכל הכבוד על הערנות, או שסתם הגזימה בתנועה חדה מידיי, מה בכלל היה שם שהבריח אותה ככה, ורק כמה שעות אחר כך היא מגיעה למסקנה ש'תודה'. תודה שהייתה לבד ברכב, תודה שלא היה מעקה, שהכביש לא היה רטוב, שהייתה בנתיב הימני ולא השמאלי ובאופן כללי תודה.

כמה שניות אחרי זה עוצר מישהו בכביש המהיר ושואל אם צריך עזרה. עכשיו האישה יוצאת מהרכב ורק אז היא מרגישה שהרגליים שלה רועדות. אבל הכל בסדר. השאלה מה מצב הרכב. הרדיו ממשיך לנגן כל הזמן מוזיקה. גלגל"צ.

אני מניעה ולוחצת  בעדינות על הגז. יש שם כל  מיני אבנים שצריך לטפס עליהן. נוסעת קצת אחורה, קצת קדימה, האיש שעצר לעזור מכוון אותי ותוך שנייה אני שוב על הכביש המהיר, דוהרת עם כולם.
יום שישי. סידורים.