אז עבר יחסית הרבה זמן מאז שיעדכנתי לאחרונה...
האמת שאני לא יודעת למה, כנראה שפשוט לא ידעתי מה לכתוב, לא היה לי על מה לכתוב, אולי כי אני עסוקה בדברים אחרים מידי בזמן האחרון שלא היה לי רגע פנוי לעצמי (למרות שעסקתי בדברים של עצמי...תנסו להבין).
האמת שעכשיו אני רוצה לדבר על מקרה אופייני שקורה לעיתים תכופות..
קורה לכם לפעמים שאתם הולכים ברחוב, חושבים על משהו שקרה, או שהייתם רוצים שיקרה, ואז פתאום אתם מחייכים? סתם ככה. לא שאתם מאושרים, או נזכרתם במשו מצחיק, סתם חשבתם מחשבות בהקיץ. הרגשתם פשוט...כיף? אבל מייד הורדתם את החיוף כי פחדם שאנשים אחרים יחשבו שהם אולי צריכים לקרוא לאנשים המפחידים בחלוקים, עם המעילים הלבנים שנקשרים בכוח מאחורה!
לקחתי לעצמי שעה וחצי היום (קצת פחות) והלכתי את גולדה. היה פשוט מדהים. אני יכולה להישבע שחייכתי לפחות 15 פעמים ויותר. לא יודעת למה, הכל פשוט התאים! פתאום כל הבעיות שלי הצטמקו, כאילו שום דבר לא עניין אותי חוץ מעצמי! מה שאמור היה לקרות כבר מזמן...
הייתי כל כך עסוקה בזמן האחרון בדברים רבים, בדאגות, בצרות, חששות, פחדים...וכולם- הרוב שלי! בטח יכולתם לראות את זה בפוסטים האחרונים שלי...
אבל השעה וחצי האלו היו פשוט נפלאות! חשבתי כל כך הרבה, על כל כך הרבה דברים, מערך השירים באמפי3 סופסוף הסתדר שלא חשבתי להחליף אפילו שיר אחד (ואפילו היה רק שיר אחד של פוב! ורק אחד של פאניק! מוזר אה?!). למרות שהלכתי הרבה מהרגיל הרגשתי שפשוט רציתי להמשיך ללכת, כי ידעתי שכשאני אחזור הביתה ואצא מהמקלחת,אני אחזור למצב הרגיל שלי. וזה קרה...
עם זאת הבנתי כמה דברים על עצמי, על אחרים, על דרך העולם. וכל זה בשעה וחצי!
תצפו להרחבה לקראת סוף החופש.

אני אפילו לא כועסת P: