אם נחלק את ה-17 שעות האחרונות לתקופות זמן שונות זה יהיה מוזר ביותר כמה הן שונות אחת מהשניה...

טוב אז השעתיים הראשונות בשברולט לא היו משו...מוזיקה שאני לא מכירה חוץ מכמה שירים...נחת עלי דיכאון ענקי בגלל אותו עניין שמטריד אותי הרבה זמן, אז אולגה ניסתה לגרום לי לשכוח...כן , זה לא בדיוק עבד...

השעה השלישית הייתה עלובה כי הכל היה מטאל וצרחות- וכל הערב חיכיתי לפאניק או פול אאוט בוי ברחבה הגדולה עד שבמקרה עברתי ברחבה הקטנה ושמעתי שהיה שם SUGER WE'RE GOING DOWN זה ממש ביאס!!

עכשיו ל-11 הדקות הכי שמחות של הערב- 3:20-3:31 שבהם ניגנו ברצף כרונולוגי את:

i write sins...הייתם צריכים לראות כמה הקהל צעק בשניות הראשונות של הגיטרה..

miss murder...היי לפחות זה הכינוי של במסן! ושיר בנזונה כמובן!

dance dance..בחלק הזה ממש איבדתי את עצמי!! צרחתי כמו משוגעת!

ואז באו לקחת את איוי ואולגה וירדן ואני התלבטנו אם ללכת איתן או לא..לפי הגורל היינו צכות ללכת(עשינו זוג או פרט , מה?!)..מה שהסתבר אחר כך כדבר החכם שהיינו צכות לעשות... 

ואז הייתה עוד איזה חצי שעה רק שלי ושל ירדן עם שירים שהם..אממ..בסדר...

ואז עוד חצי שעה שממש התחלתי לפחד מאמא שתעניש אותי כבר נהיה ממש מאוחר (תראו את זה מתממש לקראת הסוף).

בסוף אמא של ירדן באה לקחת אותנו רק ב-4:58 .

התקלחתי..רחצתי בגדים ואולסטאר..ועליתי לישון (כן כן "עליתי"!!)

השעה האחרונה ב-17 שעות האלה (כש-11 מהן ביליתי בשינה עמוקה) היא השעה שבה אני ערה, ביום שאחרי....

רבתי עם האמא המפגרת שלי...טוב זה לא היה בדיוק ריב אלא משו בקטע של "היא-צועקת-עלי-ואומרת-לי-מה-לעשות-בלי-לתת-לי-הזדמנות-להוציא-מילה-מהפה".

אז החוק החדש הוא "מעכשיו עד 12 בלילה אני בבית", מה שאומר שאני כמעט לא אצא יותר כי ב-12 לא יהיה לי ליווי.

בקיצור..אם חשבתי שה-3 שבועות האחרונות הן זמניות ביותר (ע"ע כשאין לך השראה), ממש טעיתי! (ושימו לב כמה חסר-השראה הפוסט הזה היה)

עד כאן, עצבנית-כועסת-בדיכי-מנסה לשכוח, קרנעל...

(אני כבר לא יודעת איך לקרוא לעצמי!)

עריכה:

אני חייבת גם לציין, שבנים יודעים להינות במסיבות כאלה יותר מבנות. אני מצטערת אבל אני לא קוראת להתנהגות של בנות שאפשר רק לתאר אותה  כ"פמלה אנדרסון בימי הזוהר הטובים שלה" או "וואו! את כל כך תשתלבי עם יו הפנר בווילה שלו" כהתנהגות מהנה! מצטערת...בנים יודעים לכייף יותר...

לפחות האימואים שם היו חמודים...לא כולל את אלה שהיו להם הרחבה של 10 מ"מ...אממ כלומר 10 ס"מ.

בוודאי כבר שנכנסתם שמתם לב לעיצוב החדש שעשיתי.

לא עיצבתי רק כי חשבתי שאני בקטע של מעצבת-פנים-עתידית-עם-שאיפות-מוזרות-ביותר.

עיצבת כי חשבתי שזה מתאים...

העיצוב הקודם היה על עצם היותי נעל, וזה נכון! אני מתגאה בזה! אני מפגרת ללא הכחשה! (ואני לא מודה בזה כי אני מפגרת). קיבלתי כינוי מסוים (*קרדיט לנופר*) שדבק בי כבר לפני שנה וזה לא שלא טוב לי איתו..פשוט הגיע הזמן להשתדרג. אם קראתם את הפוסטים האחרונים השנה האחרונה הייתה שגרתית באופן מיוחד (עם נטיות לטוב ולרע), ואם המשכתם לקרוא אתם בטח מבינים שלפני שבועיים חל בי שינוי גדול.

אני מחליפה עיצוב בבלוג..ואני מחליפה את העיצוב של החיים שלי, בתקווה שאני אוכל לעצב אותם בדרך שלי כמו שאני יכולה כאן.

תדפדפו ברשימות (שהן בהחלט לא סופיות ואני מתכוונת להוסיף עוד) ותגלו עלי דברים שאולי לא ידעתם בי. אחד מהם הוא שאני שונאת שאין לי אפשרות לשלוט בחיים שלי. זה נכון, אני לא יכולה לשלוט בחיים - בדרך שהייתי רוצה. יש החלטות שאני מחליטה ועושה, יש כאלה שהייתי רוצה לעשות ולא יכולה כי אני תלויה ביותר מידי אנשים (זה כבר לפוסט אחר).

אז אני מחליפה עיצוב..מקווה שתהנו..ובעיקר מקווה שבקרוב אני אגרום לאחרים לעצב לי את החיים כמו שאני רוצה.

אם לרגע תהיתם- אתם עדיין מורשים (וזה אפילו רצוי) לקרוא לי נעל. כי אחרי הכל אני לא מפגרת..אני מיוחדת!

ולסיום, מילים שאני נורא מתחברת אליהם נפשית, בית מתוך שירו האגדי של הזמר האגדי סטינג shape of my heart:

And if I told you that I loved you
Youd maybe think theres something wrong
Im not a man of too many faces
The mask I wear is one
Those who speak know nothing
And find out to their cost
Like those who curse their luck in too many places
And those who smile are lost

I know that the spades are the swords of a soldier
I know that the clubs are weapons of war
I know that diamonds mean money for this art
But thats not the shape of my heart
Thats not the shape of my heart

עד הפעם הבאה, קרן.

(כן, כן, עוד לא שכחתי את השם האמית שלי P:)

אומרים שהתקשורת הכי טובה היא סימני גוף, יותר מדיבור בכל אופן, זאת אומרת שגם אם לא תאמרו הרבה אנשים יבינו אתכם.

לצערנו לא הרבה קיבלו את היכולת להבין סימני גוף של אחרים ולפרש אותה נכון (למזלי אני לא אחת מאלה). טוב אז סתם הצגתי בפניכם עובדות מדעיות שנקרו לאורך השנים, ורק מעט אנשים באמת מפנימים (ולמזלי אני גם לא אחת מאלה), וגם אלה שכן קלטו פשוט מתעלמים..סיבות אישיות אבל מתעלמים (לצערי החלקי ומזלי החלקי -כן זה פיפטי פיפטי, לא סנט!- יש פעמים שאני בוחרת להתעלם, למרות שתמיד אני יודעת שקורה משהו)

יש כל כך הרבה שאני רוצה להגיד לאדם מסוים אחד, אבל האטימות של אנשים פשוט מפליאה! לצערי לאותו אדם יש את היכולות שאני לא קיבלתי- הוא קיבל את החלק של הפירוש הלא נכון, חוסר ההפנמה או בניגוד ל-2 הקודמים הוא פשוט בוחר להתעלם.

אולי אני פשוט מביעה את עצמי לא נכון.

אומרים שאפשר להיפתח הכי טוב למי שרחוק ממך- פיזית ורגשית ביחד, אבל הוא קרוב אלי רגשית (לפחות מבחינתי), רחוק ממני פיזית, ועם זאת אני מרגישה שרק אליו אני אוכל להיפתח, אני אפילו לא יודעת למה! אני מחכה לרגע שהוא יתעורר ויחליט לפתח שיחה, זה לא קרה אף פעם וזה כנראה לא יקרה לעולם, כמו מפגרת אני עדיין מחכה לרגע הזה ותוהה אם הרגע הזה לעולם יגיע...

לסיום: ציטוט קטן שמתקשר לקטע, מתוך מגרש ביתי 3.20

"כמו להתאהב במישהו,
אבל הם שוכחים לאהוב אותך בחזרה.."

"...מדי פעם בפעם, אנשים עולים ברמתם,
הם מתעלים על עצמם,
לפעמים הם מפתיעים אותך,
ולפעמים הם לא עומדים בזה.
החיים מוזרים לפעמים,
הם יכולים ללחוץ חזק.
אבל אם אתה מחפש קרוב מספיק,
אתה תמצא תקווה...
במלותיהם של ילדים...
בתווי השיר...
ובעיניו של היקר ללבך.
ואם יש לך מזל, אני מתכוון, אם אתה
האדם הכי בר-מזל בכל העולם,
האדם שאתה אוהב יחליט
שהוא אוהב אותך בחזרה."

-כנראה שלא כולם ברי מזל, הא?

שבורת לב...עד הפעם הבאה, נעל.