בעיקרון זה פוסט סיום חופש...
ואני יכולה לסכם את החופש הזה בהרבה צורות. תקראו עד הסוף, אולי גם אתם כאן.
בכללי במשך כל החופש הזה לא עשיתי כמעט כלום ממה שרציתי, ואני לא קוראת ללכת לעזריאלי פעם אחת, ולשברולט פעם אחת (מה שממש דפק אותי!!) "חופש מהנה".
הישתנתי הרבה נפשית במהלך החופש..גיליתי כל כך הרבה דברים עלי, ועל הסובבים אותי, והאמת שאני יכולה להגיד שזה שינה בי הרבה. למרות שהבטחתי לעצמי שזה לא יקרה ממש לפני חודשיים ו-5 ימים בלבד.
כל החודש הראשון הייתי יוצאת למדיטק בערבים, זה דבר שהשפיע עלי ממש כי מצד אחד זה גרם לי להסתכל על עצמי בצורה שונה, דרך שאני מאושרת בה, שהיה לי כיף ללכת לשם כל ערב, רק להתנתק...לשבת עם ילדים שאני לא מכירה, שיכורים שמדברים מוזר ומראים לי סרטונים של זומבים...
רק אחר כך הבנתי שזה לא "אושר". זה התנתקות ובריחה מהבעיות שלי. הבנתי את זה ביום שהלכתי לשברולט ונענשתי על זה שחזרתי ב-5 בבוקר. מאז יותר לא הלכתי לא לשברולט ולא למדיטק.
ואז רוב הזמן הייתי סגורה בבית בגלל המחשב החדש. מוזיקה והתכתבויות היו הדברים העיקריים גרמו לי לשינוי, בעיקר כי אני בחרתי להסתכל פנימה בדרך שאני רוצה ולהבין מה שאני רוצה.
הבנתי מה אני באמת אוהבת לעשות. גם אם זה לא מקובל על אחרים.
מה הדברים שבאמת גורמים לי להיות מאושרת רגעית..
ומה הדבר שיכול לשבור אותי רגעית פשוט בשניה!
הבנתי מי החברים האמיתיים שלי, איך הם מרגישים כלפי ואיך אני מרגישה כלפיהם...
התגברתי על אהבה, ואני בדרך למצוא חדשה (אני מקווה רק שאני במסלול הנכון).
הבנתי מה באמת חשוב לי בחיים, לא משנה אם אני אוכל להשיג אותו או לא.
החלום האמיתי נשאר עדיין אתו חלום, והרצון הנפשי האמיתי נשאר עדיין אותו רצון, ואני באמת לא חושבת שזה עומד להשתנות בקרוב.
כל כך הרבה דברים שפעם הייתי ממש מתעבת התגלו באמת כדבר שעזר לי למצוא את הדרך, הדבר שאני באמת חייבת להגיד לו תודה.
מקרה אחד הוביל לאחר שהוביל לעוד הארה שלי על עצמי.
כל כך הרבה דברים שאני עדיין שונאת, ועם זאת חייבת להם תודה ענקית.
תודה על הכל.
כל דבר שיש בו חסרון - מתגלה גם כדבר עם יתרון.
וזה מה שבאמת הבנתי.
זה לא אומר שהפסקתי לשנוא את מה שאני חייבת לו תודה.
אבל את התודה האמיתית אני חייבת לכל חברה\חבר\וגם כאלה שמעולם לא פגשתי...
שעזרו לי בכל כך הרבה, שגרמו לי להבין כל כך הרבה דברים בחיים, וגם אם הם לא יודעים - עצם קיומם, גם אם זה בלי לדבר,בלי להתראות, עזר לי להתקיים. עשה אותי מאושרת בכל שניה שהייתי זקוקה לזה. גם אם הבטחות מסוימות הופרו, ומילים רעות נאמרו.
(אני אודה גם בהזדמנות לכל שיר שנכתב אי פעם, שהולחן אי פעם, ואני שומעת אותו. מוזיקה זה הדבר הטוב ביותר שהיה אי פעם!)
אז תודה!! על הכל, באמת!
זה היה אחד החופשים המכריעים בחיי, ולא הייתי מחליפה אותו בחיים. (טוב אולי קצת יותר נסיעות לעזריאלי לא היו מזיקות חחח P:)
קבלו צל"ש אם באמת קראתם הכל חחחח
כל אפקט ה"יין-יאנג" הזה באמת נכון!!! סינים חכמים שכמותם P: חחח
(מחר או בשבת פוסט לשנה החדשה. תכנסו תקראו P:)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
