אח.. המשפט החרוש של המורות.
לא קיימת מורה לספרות בארץ שלא השתמשה בו לפחות פעם אחת.
אבל לא במורות עוסק הפוסט הזה אלא בשבוע הספר.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל הז'אנר המועדף עליי תמיד היה ספרי מתח.
אני פשוט לא יכולה לסבול ספרים דרמטיים/טראגיים/סיפורי אהבה, ועוד קיטש.
יש לי כרגע רשימת של ספרים (ברשימות) שממתינים להתייחסות מצידי, אבל הבגרויות המחורבנות האלה עומדות בדרך.
תמיד בשבוע הספר הייתי קופצת לביקור בקניון או בכיכר לבדוק אם יש משהו שווה.
כשהייתי קטנה זה היה עם ההורים כך שתמיד אמא הייתה פונה לספרים של אסטרולוגיה, רפואה אלטרנטיבית ועוד כל מיני מוזרויות סגנון "הנזיר שמכר את הפרארי שלו". וכן, היא קראה את כל הספר. אני ניסיתי ונרדמתי במילה השלישית.
אבא היה הולך לספרים של הטיולים, כל המדריכים והמסלולים.
אחיות שלי היו מסתובבות, לא יודעת מה הן חיפשו אבל הן היו מצחקקות כל הזמן..
ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
ילדה מסכנה בת 6 שרק למדה לקרוא בין כל כך הרבה ספרים, שנראו לי כמו משהו שתפקידו להעלות אבק.
אבל עכשיו קריאה זה עיסוק כמעט קבוע אצלי.
חוץ מהתקופה הזאת שאני לא קוראת כי אין כל כך זמן.
מה שמביא אותי לעניין הבא:
שמתם לב כמה מעט אנשים בארץ באמת קוראים ספרים (שלא בשביל עבודה בספרות)?
קיימים בודדים, ורוב האוכלוסיה יושבת על המחשב כל היום ושורפת תאי מוח להנאתה.
כאילו, איך זה יכול להיות שילד בכיתה ו' יהיו לו קשיים בקריאה, ולא יקרא שוטף, ולילד בכיתה י' יהיה אוצר מילים של בן 9?!
המצב בהחלט מדרדר..
וחבל, כי ספרים זה אחלה דבר שמפתח את הדימיון, וזה כמו מפלט מהמציאות... פתאום אתה נמצא בעולם שונה לגמרי, ואתה יכול להתייחס לעלילה איך שאתה חושב, בלי שמכתיבים לך איך זה צריך להיות.
בכל מקרה, כדאי לקרוא ספרים.
מזיקים הם בטח לא - בשביל כל האנשים שחושבים ש"ספרים זה חנוני".
זה כיף וזה עיסוק מתי שמשעמם או בכלל בשביל להתאוורר קצת מהשגרה.
וכמה ספרים שאני רוצה להמליץ:
דן בראון - צופן דה וינצ'י
מלאכים ושדים
נקודת ההונאה
ג'וזף פיינדר - פארנויה
אורי אדלמן - משוואה עם נעלם
בסימן ונוס
רם אורן - פיתוי
אות קין
אחות קטנה
ספרים בתכנון:
מייקל מרשל - אנשי הקש
הרלן קובן - הנעלמים
אורי אדלמן - שעות מתות
אם למישהו יש עוד משהו להמליץ אני פתוחה להצעות.
שבוע הספר מהנה!
Yours Truly
The Popcorn