ה-20 ליוני.

היום שבו בכל שנה היינו מקבלים תעודות ואחרי הלימודים הולכים לחגוג איכשהו את היציאה לחופש שלו ייחלנו כל השנה.

אבל לא השנה...

השנה הגענו לבצפר ובזבזנו בערך שעה וחצי על משהו שיכולנו לגמור תוך 3 דקות. וחצי.

קיבלנו את הקודים לקבל את הציוני הבגרות (כשיפורסמו).

קיבלנו איזה חוזר שהיינו צריכים לחתום שקיבלנו אותו (WTF בשביל מה?)

ואת רשימת הספרים הפקאצית.

את התעודות כמובן לא קיבלנו בגלל העיצומים המזויינים של המורים.

ראבק, אני לא עבדתי כל השנה בשביל שהציונים שלי ישארו במחשב המחורבן.

ובמקום לצאת לאנשהו ולחגוג, חזרנו הבייתה ללמוד לשון.

><><><><><><

ברכות ואיחולים:

אופיר - 18.6

אור - היום

ו..אמא - היום

תאחלו מזל טוב, זונות!

לכבוד יום ההולדת של אמא יצאנו למסעדה לשם שינוי.

היה טעים, היה נעים, בלה בלה בלה.

מה שמשך את תשומת ליבי היה שלט "דרושים" באותה מסעדה.

מה שהזכיר לי את הצורך שלי בעבודה לקיץ. (לפחות לחודש יולי, אחר כך אני לא בארץ)

מסתבר שאבא לא רוצה שאני אעזור לו במרפאה.

כנראה שהיעוד שלי הוא לא ברפואת שיניים (תודה לאל).

וגם בעבודה של אמא כל העבודות של תיוק, סידור, בקיצור כל העבודה השחורה, גם הן כבר אוישו.

על ידי ילדים של העובדים במרפאה.

חוצפה! גם אני בת של עובדת. של המנהלת קיבינימט.

שיבואו אחר כך אליי שאני אדפיס מכתבים כי המזכירות הדבות בעלות השכל העשוי משומן לא יודעות להשתמש ב-word.

><><><><><><

לכבוד היום הולדת של אמא, כנראה שכל המשפחה הולכת להתנחל בערב.

וויפי. אני כל כך שמחה.

:/

אוף, דווקא הצד של המשפחה שאני לא אוהבת יבוא להתקרצץ פה.

והתירוץ של ללמוד לבגרות לא יעבוד כי אני לא מעניינת להם ת'תחת.

מצד שני, זה הדדי.

><><><><><><

אחרי הבגרות בלשון כל החומר הזה הולך להישרף.

אני לא הולכת להשאיר אפילו דף D:

אבל בינתיים אני הולכת לחזור אל גברת ענתבי היקרה.

שכל הטמטום שהיא כתבה במיקוד הזוועתי שלה יושמד בהזדמנות הראשונה.

צריך לשרוף גם את האישה עצמה לפני שהיא כותבת עוד ספר אומלל כזה (יותר נכון, מאמלל).

נעם על ענתבי: "...שלא תכתוב את הספר מתוך שינה. שתלך לישון ותתעורר ותכתוב אותו כשהיא ערנית, לא כששבעה גברים מזיינים אותה!" 

XD

Yours Truly

The Popcorn