נחשו מי חוגג היום (טוב נו, אתמול, איחרתי ב-4 דקות) יום הולדת?

זוהי יקירתנו, אהובת ושנואת כל העולם, ארצות הברית שחוגגת היום 231 שנים מאז הכרזת עצמאותה.

המדינה בה השוויון מלא, בערך, בה יש אינסוף הזדמנויות, ההמבורגרים והשמנת היתר מככבים, ואפילו שחקן יכול להיות נשיא.

הארץ שאליה כל ישראלי ירצה להגיע ולהפוך למוכר בדוכן פלאפל בניו-יורק.

אני אומרת בואו נארוז ונעבור לארה"ב!

בעצם לקנדה עדיף, כל כך רגוע שם (או אולי משעמם) שהדבר המעניין ביותר שיכול להופיע בעיתון הוא החתול הדרוס של השכנה.

לציון החגיגה, תמונה של בוש חביב כל המדינות (וודאי...)

לדעתי, צריך להפוך את זה לסמל הלאומי הרשמי!

חוץ מהחגיגה הזאת, שהיה יכול להיות מגניב אם באמת הייתי באמריקה ומשתתפת בחגיגות שלהם, חגגנו היום גם את יום ההולדת של אופיר, באיחור אופנתי ביותר.

לא נורא...  It's better late than never!

יצאנו לסרט בסינמה סיטי, הבני זונות היקרנים האלה.

הגענו קצת מוקדם, אז היה זמן להסתובב קצת בחנויות.

כמה אופייני... הבנים הלכו לחנות של המשחקי מחשב ופלייסטיישן, ואנחנו הבנות הסתובבנו בין הדוכנים של השרשראות, תיקים, ומה שלא היה שם (כמו פקאצות, קיבינימט. וכל הדברים שם היו מכוערים). כמה דקות לפני תחילת הסרט, או יותר נכון תחילת הפרסומות המיותרות לפני הסרט עצמו, החלטנו שהגיע הזמן לתפוס את מקומנו באולם.

אחרי ניסיונות ארוכים ומייגעים להוציא את הבנים מהחנות המטומטמת ההיא, שמתי לב שעל הדלת שלה תלוי שלט שבו נכתב באותיות גדולות:

"זהירות דלת!"

XDDDDDDDDDDDD

כשראיתי את זה כמעט הייתי על הרצפה, חבל שלא צילמנו את זה.

אחר כך הלכנו לסרט (שרק 3), לא לפני שקנינו אספקת שתייה ופופקורן, כי אין שם הפסקה באמצע הסרט!

מסתבר שקולה קטנה מסכנה בסינמה סיטי יותר גדולה מהגדולה שבקניון השרון הקטן והעלוב בנתניה.

וגם עולה בהתאם. חארות יקרנים.

שרק היה ענק!!!

אחד הסרטים הכי טובים שראיתי, אני חושבת שאולי היו 5 דקות שלא צחקתי במשך כל הסרט.

פשוט קורע!

ואנחנו חייבים לנסות את הקטע עם הגרעפס בעצמנו, רק.. איך מבעירים גרעפס?

אחר כל חזרנו לנתניה (יאיי :/) וקבענו עם עוד אנשים שיבואו ונלך לאכול איפשהו.

רק שקבענו קצת מאוחר מידי, והייתי צריכה לחכות יחד עם נתי ורון המון זמן (בסדר, לא המון, אבל יותר מידי) עד שכולם הגיעו.

ובדרך אבא גם הספיק לעצבן אותי בשיחת טלפון מרגיזה במיוחד.

אחרי שכולם הגיעו סוף סוף הבאנו לאופיר את המתנה שלו (טוב שגם נזכרנו) והלכנו למצוא מקום לאכול. 

אבל לכולם קשה להחליט איפה יותר מתאים להם לבלוס (גררר) ובסוף יצא שאכלנו שווארמה ב-11 בלילה.

אני פשוט קניתי והלכתי.. הייתי עייפה ולא רציתי שיתחילו טלפונים מתקרצצים מאבא שאני אבוא כבר הבייתה.

הבנאדם מנג'ס ברמות, אני לא יכולה אפילו לצאת קצת עד מתי שאני רוצה. :/

היה יום נחמד ומצחיק, אגב, יציאה קטנה של אבא שלי בצהריים:

"אז את רוצה לאכול תפוח אדמה או תפוח אדמה?"

WTF?

*עוד 24 ימים סאמר סקול!!*

אם מישהו צריך מורה פרטית לילד/ה בכיתה א'-ח' במתמטיקה או אנגלית, עד רמה של 5 יחידות (אפשר גם מקצועות אחרים),

יש ליצור קשר במייל - [email protected] 

Yours Truly

The Popcorn