סוף סוף הסייעת שלי אבי חלתה ונתנה לי הזדמנות להרוויח קצת כסף.

מי ייתן ויהיו עוד ימים רבים של חולי בשבילה. כמה שאני נחמדה...

באתי אחר הצהריים למרפאת השיניים של אבא כדי לשמש לו סייעת זמנית.

למעשה, התפקיד שלי היה רק להחליף מספר כלים בין פציינט לפציינט ולענות לטלפונים. וגם אז כל מה שאני צריכה להגיד זה "רק רגע" ולהעביר.

ובזמני החופשי (ויש הרבה) גלשתי להנאתי ברחבי הרשת. קלי קלות.

השיעמום

למרות שה"עבודה" הזאת נשמעת נחמדה נורא, היא גם משעממת נורא.

לשבת בחוסר מעש ולבהות בקירות זה לא כיף כמו שזה נשמע.

גם הזבוב שהתעופף לו מסביב לא אירח לי חברה ואי אפשר לעסוק בלהטביע את יגוני באוכל.

לא כי אני לא צריכה להטביע שום יגון, פשוט אין אוכל.

כבר התחלתי לקרוא את כל הפוסטרים על משחות שיניים ושיטות טיפול והתבוננתי בתמונות המרהיבות של עששת.

הסאונד

כשמערבבים רעש של קדיחה בשיניים יחד עם ריהאנה ששרה את Umbrella (יותר נכון: Umbarella) ברדיו מתקבלת תוצאה צורמת לאוזן.

אני יכולה להישבע שהשמיעו את השיר הזה לפחות 4 פעמים במהלך ה-5 שעות המסכנות שביליתי שם, ואפילו בגירסאות שונות:

גרסת המקור המזעזעת, גרסת המועדונים - רימיקס של השיר, וגרסת הדואט (מי הדפוק שהסכים לעשות את זה?.. אני מאמינה שהוא לקח את הג'וב רק כדי להסתכל על התחת שלה.)

אז כל החושים שלי היו בפעולה, עם קולות, מראות, ופציינטים נורא מכוערים.

עשיתי ממש כיף חיים.

כבר חשבתי להתחיל לשחק עם דגמי השיניים המוגדלים ומברשת השיניים הענקית (והסופר מגניבה), או עם התותבות של הזקנים שבאו.

רק זקנים באו לטיפול. לא היה צעיר אחד חוץ מבחור אחד אבל הוא היה חננה דתי ומכוער.

בשלב מסויים הגעתי למסקנה שמשעמם מידי במקום הישיבה הנוח שלי על כיסא המנהלים מאחורי השולחן במשרד ושהגיע הזמן לקצת אקשן.

הצטרפתי לאבא במושב הקו-פיילוט במטרה להעביר את השיעמום שפוקד אותי בזמן הטיפולים.

חשבתי שכבר אגלה מה משך את הוריי מלכתחילה למקצוע הזה שנשמע ונראה מבחוץ מאוד דוחה.

ואולי גם אשנה את דעתי בקשר לעבודה בעתיד.

ההורים שלי מאוד דוחפים אותי לכיוון רפואת שיניים. לא כי נורא משנה להם במה אני אעבוד, כל עוד זאת הכנסה מכובדת, אלא בגלל שהם רוצים להוריש למישהו את המרפאה שלהם, אחרת הם ביזבזו חיים שלמים לבנות אותה ולצבור מוניטין. הרי למי הם כבר יכולים לתת אותה, לשכנים?

אז מה גיליתי?

המקצוע הזה לא רק נשמע מאוד דוחה.

הוא מאוד דוחה.

פיות של אנשים זה דבר כל כך מגעיל שאי אפשר אפילו לתאר.

כאילו, צחצחו שיניים! לפחות לפני שאתם באים לטיפול. זה לא מפדח לבוא עם מלא ג'יפה בשיניים לרופא?

ואפילו זכיתי בכמה שפריצים של רוק. ולא לבשתי חלוק.

והמטופלים עצמם... כל כך מפגרים!

אבא (בסיום טיפול): "אתה יכול לשטוף עכשיו"

מטופל אידיוט: "עם מים?"

אבא (שולח לי מבט של 'תגידי לי, הוא עובד עליי? מה אני צריך להתעסק עם הסתומים האלה?!') : "כן.. עם מים."

אני במקומו אני הייתי אומרת: "לא, עם רעל, כי ככה אתה יכולה לעזור למאבק להשמדת הטימטום".

והיה עוד מטופל עם שערות באף שהגיעו לו עד הרגליים. פשוט מראה מלבב.

בסופו שלדבר היה יום קל בשבילי, אבל די קשה בשביל אבי.

מה לעשות, סייעת מוסמכת אני עוד לא.

אבל את השכר שלי קיבלתי ואני נורא מרוצה. אולי פעם הבאה אני באמת אעשה משהו משמעותי והכסף באמת יגיע לי.

צריך לצאת לבזבז.

Yours Truly

The Popcorn