מחר מתחילה שנת לימודים חדשה, שוב לימודים, שיעורים, מבחנים, ואני אומרת:

שיט.

למי באמת יש כוח לעוד 10 חודשים רצופים (אוקיי, לא רצופים, יש חגים) של סבל?

תנו לי עוד איזה שבועיים-שלושה של חופש ואני מאושרת.

או יותר טוב: תנו לי שבועיים שלושה של חופש בספרד, ואני סופר-דופר מאושרת.

את השיעורים כמובן לא סיימתי, כנראה כי התחלתי אותם פחות משבוע לפני סוף החופש, והשנה כבר מתחילה בתחושה של לחץ.

אבל משהו מעודד:

..אוקיי אין כזה.

את רוב האנשים שרציתי לראות ראיתי במהלך החופש, קצת יותר או קצת פחות אבל זה לא שאני זקוקה נואשות לבצפר שיפגיש אותי עם אנשים.

בזמן מאז אנגליה ועד עכשיו העברתי את הזמן בכיף. התבטטות מתמשכת או שבאמת הזזתי את התחת לעשות משהו, אבל מצאתי לעצמי את העיסוקים שלי.

בין היתר גם בעבודה, לאור העובדה שסייעות הן עם טיפש ושתי הסייעות של ההורים שלי החליטו לצאת לחופשה באותו זמן. אני ואחותי התגייסנו לעזרה (כל עוד יש שכר על ה"עזרה") והתחלקנו במשמרות. הרווחתי לעצמי סכום יפה שילך בקרוב לגיטרה חדשה ונחמדת. בתנאי שגם אצליח לשכנע את ההורים לשלם מחצית מהסכום.

יום שישי בערב יזמתי מפגש קטן לסיום החופש.

באו רוב האנשים שהוזמנו, ישבנו בגינה ובזבזנו את הזמן.

לחצו עליי להוציא את הפיצות ולהכין אותן (הקפואות האלה, שאפילו אותן אני לא יודעת להכין).

לקחתי איתי את ליאנה בתקווה שהיא קצת יותר מתמצאת באזור המטבח ממני.

ואכן היא לא כמוני, שרוב עיסוקיי במטבח הם לפתוח את מגירת הממתקים, להוציא קליק ולסגור. 

על הדרך גם מצאנו כמה בקבוקי בירה שהיו בקירור וליאנה ישר התנפלה.

יותר מאוחר התנחלנו בסלון וראינו "בתול בן 40".

אחרי שנגמר גירדנו את עצמנו מהרצפה, יותר נכון, רק אני, כי כל השאר תפסו את הספות או שהיו חכמים מספיק לקחת כיסא. אספנו את הבלאגן, העפתי את כולם הבייתה, והלכתי לישון.

היום ביליתי את זמני בין שיעורי הבית להתבכיינות על כך שלא בא לי לחזור לבי"ס.

אבל אין ברירה, וחייבים לחזור לשגרה.

אז אני אקשיב לאמא שצועקת ברקע "את לא תוכלי להתעורר מחר!" ואלך לישון.

יאללה עוד מעט ראש השנה.

(אבל חנוכה הוא החג שאני באמת מצפה לו)

Yours Truly

The Popcorn