אתמול היה היום הכי טוב מאז תחילת שנת הלימודים.

נו, מן הסתם, כי הייתה שביתה.

בנושא השביתה אני יכולה לחפור עכשיו שעות למה אני נגד זה, לא שאני מתנגדת לכמה ימי חופש, אבל ההרגשה הטובה נפגעת קשות כשאני חושבת על כמה זה בסוף יהרוס לי אם זה יימשך יותר מידי זמן.

השלמות בפסח וימי מרתונים לפני בגרויות - לא יודעת מה איתכם, אבל לי זה לא קורץ במיוחד. וזה מה שהולך לקרות אם התכנון של ארגון המורים (שביתה ללא הגבלת זמן אחרי החגים) יתקיים.

ומה הקטע עם לבטל את השנה?! אם השביתה תימשך יותר מידי זמן שנת הלימודים הזו לא תיחשב וכולם יצטרכו לחזור עליה.

זאת אומרת, הם משאירים את כל המדינה כיתה. מצטערת, אבל זה לא מתאים לי, ומה שעוד יותר לא מתאים לי זה עוד שנה עם המורה הזונה הדבה להיסטוריה!

אבל זה קצת הגזמה, זה מקרה קיצוני והם לא יוכלו לעשות את זה כל כך בקלות (נראה לי).

טוב, מספיק עם הנושא הזה, ואני מקווה שכל החרא הזה לא יצא לפועל. בחזרה ליום שישי:

התעוררתי ב-8 וחצי מרוב החום (מי הדפוק שכיבה את המזגן?!) וגיליתי שאני לבד בבית.

ומה כבר יש לי לעשות כל כך הרבה זמן בבית עד שאנשים יגיעו בסביבות 2-3?

אז החלטתי ללכת בסביבות 11 לקניון, שם אחותי עובדת בדוכן עוגות. אחרי 10 דקות הליכה הגעתי לשם כבר לא כמו מים, אלא במצב גז, עליתי לקומה העליונה לפגוש את אחותי ובמדרגות אני מרגישה איזשהו ריח מוזר...

סעמק.

שמו דוכן של גבינות מסריחות ממש קרוב, ואני צריכה עכשיו לבלות כמה שעות בסירחון הזה. ואני לא מדברת על כך שברדיוס של שלושה מטרים מהמקום לא היה אף אחד, הגבינות פשוט הבריחו את כולם ואנשים עשו עיקופים כדי לא לעבור שם.

אחרי חצי שעה החלטתי לפרוש ולחפש לי איזה ג'ינס. עכשיו תסבירו לי פעם אחת ולתמיד: מי המטומטם שיש לערוף את ראשו שברא את הסקיני ג'ינס?!

וכל הג'ינסים שהיו טובים עליי היו סקיני, ואלה שלא היו סקיני לא היו במידה שלי.

חזרתי חזרה לעוגות ותוך כדי כך שמעתי הערות כמו:

"אמא, מסריח פה כמו קקי!"

"לא, מותק, זה העוגות."

תגידי את מפגרת?! כמה עיוורת ומטומטמת צריך להיות כדי להבחין שהריח מגיע מהגבינות שיושבות 20 סניטמטר ממך!

במשך היום פגשתי כמה אנשים מוכרים, ביניהם נסטיה ואינגה, גליה, אסף (שגם עזר לי לבחור ג'ינס בסוף XD) מזכירה מהחטיבה בבי"ס הישן, שמשום מה זכרה אותי, ומורה למחול מהיסודי שבאופן מפתיע גם ידעה בדיוק מי אני.

מוזר, אפילו לא הייתי מאלה שרוקדות יפה, כל השיעורים שלה הייתי חשה יודעת לרקוד למרות שבתכלס תמיד שמו אותי בשורה האחורית, וכשהתמזל מזלי לרקוד ליד הנורמליות (אבל בצד, כמובן) הייתי נראית יותר מגושמת מארקל בלי משקפיים.

נטשתי את אחותי לבדה לקראת סוף היום.

היא נורא התעצבנה כי השארתי אותה בלי מישהו לעשות לו פרצופים, כי זה בעיקר מה שעשינו. זה וגם לחקות לקוחות או להתלונן על כך שאי אפשר לסובב את הראש ימינה כי באה משם בריזה של סירחון.

אחרי הצהריים תהיתי (בקול) איך זה שלא היה אף אחד בבית בבוקר.

אז אמא ענתה לי: "היינו בקורס איך להשתמש במכשיר שקנינו לטיפולי שורש" (הוריי רופאי שיניים, אם זה לא מובן)

אז שאלתי אותה מה המכשיר הזה עושה, והיא פשוט ענתה:

"הוא מזיין את התעלות במקומנו"

?!?!?!?!?!!11

ויש עוד:

"היה שם רופא שיניים אחד זקן שהידיים שלו רעדו. ממש מתאים לו להיות גינקולוג, הנשים היו נהנות."

[XDDDD]

לא שאני מתרגשת מזה אבל.. איכס! למה אמא שלי צריכה להגיד לי כאלה דברים?

יותר מאוחר נעם באה עם שתי מטרות להשיג: לטעום את הליקר אספרסו החדש שאחותי קנתה (שהוא, אגב, מעולה!) ולגרום לי לאמץ את האוזניים העדינות שלי, בתרגום לחן שהיא המציאה לאקורדים בגיטרה. 

המטרות הושגו, הפעם נתתי לה לשתות פחות מפעם שעברה (עם הליקר דובדבנים), ואת השיר הפסקנו באמצע כי החלטתי שאין לי יותר כוח ושנמשיך פעם אחרת.

בערב ניסינו לארגן יציאה לטיילת והייתה דווקא אחת מוצלחת.

אני ארגנתי ובסוף דווקא אני זאת שאחרתי באיחור אופנתי של חצי שעה.

פרשנו כמה שמיכות על הדשא, כל אחד הביא איזשהו חטיף או בקבוק שתיה (ותודה מיוחדת צריך להקדיש לנתי על העוגיות הבלגיות - הטעם לא בשיא אך משמשות ככלי נשק מצויין). יותר מאוחר הגיע עומר עם בקבוק ערק ושתה משהו כמו חצי ממנו (שני שוטים+מיץ תפוזים שייכים לי), אנחנו בינתיים קנינו בריזרים (יאמ יאמ).

מתוך החיבה שלי לאנשים שיכורים התפתחה ביני ובין עומר ("אני לא שיכור! אני ממש לא שיכור עכשיו!") שיחה ארוכה כשכולם מסביב מקשיבים (לא כי היה מעניין. כמות הידע, סליחה, טיפשות בשיחה ההיא הייתה קורעת), ועל מה לא דיברנו: קומוניזם, קפיטליזם מול סוצאיליזם, ימין מול שמאל, אנימה, עדות, אלכוהול, סדרות מצויירות וכו'.

אחד ממשפטי החכמה שאני זוכרת מתוך השיחה הזאת היה:

אני: "איך קומוניזם יכול להיות טוב, כולם עניים!"

עומר: "נו, זה טוב שכולם עניים... כי ערק זה זול, נכון?"

וזוהי מהות הקומוניזם - זה טוב, כי ערק זול.

בסביבות 1 וחצי חזרתי הבייתה עם פנים מיוזעות ושלפוחית חסרת סבלנות, ונפלתי ישר לתוך המיטה.

וכמעט שברתי את הגיטרה שהייתה על המיטה. תזכורת לפעם הבאה: להדליק את האור.

כמה תמונות:

Yours Truly

The Popcorn