חזרתי מסיציליה אחרי שבוע נופש, שבואו נגיד, לא היה כל כך מוצלח.

כמה נקודות שהרסו את הטיול ומצב הרוח:

אחותי נקעה את הרגל יומיים לפני הטיסה. ההורים כבר חשבו לבטל אבל בסוף ויתרנו על הרעיון כשמצבה של אחותי השתפר מעט והשגנו לה קביים.

ועוד משהו שהוא הסיבה העיקרית שמצב הרוח (שלי לפחות) נהרס: המזוודה שלי נאבדה. זו הייתה טעות לנסוע בטיסת טרנזיט, כי ידוע שזו הזדמנות טובה לסיבוכים.

כל הטיול הייתי בלי בגדים ונאלצתי לחלוק עם אחותי. מה לעשות שבכל שנה אנחנו עושים את אותה טעות ולא מכניסים דברים למזוודות אחד של השני. לפחות הרווחתי בגדים חדשים כי קניתי כדי שיהיה לי עם מה להחליף.

ביום האחרון לפני הטיסה אבי החליט לעשות ניסיון אחרון למצוא את המזוודה אך שם נאמר לו שהיא לא נמצאה. הוא התעקש ונכנס לחדר האבדות לחפש בעצמו את המזוודה, והנה היא עומדת שם בפתח החדר, אפילו לא מתחת למזוודות אחרות.

חברת התעופה (Alitalia הזבלית) בכלל לא עשתה מאמץ לחפש את המזוודה שישבה להם מתחת לאף!

ואני הייתי צריכה לחיות שבוע בלי שום פריט לבוש או רחצה (מן הסתם שקניתי, אבל זה היה סתם בזבוז) בציפיית שווא, ועכשיו ספק אם בכלל נקבל איזשהו פיצוי על כל זה! זלזול אמרתם?

לפחות המזוודה נמצאה בסוף, ועכשיו אפשר לקרוא לזה "חוויה", אמנם לא בדיוק נעימה.  

בנוסף לזה, היה גם סיפור קטן עם האוטו שהתחיל להעלות עשן ביום הראשון, ויחידת הנופש הייתה באיזה חור על הר וברמה נמוכה שאפשר לתת לה מינוס כוכבים. לא שאני כל כך מפונקת, אבל בהתחשב בכמות הכסף ששילמנו היינו אמורים לקבל דירה ברמת חמישה כוכבים, ובמקום קיבלנו חדר קטן עם מיטות מעפנות, שירותים שלא הכי פועלים, ומטבח שאפילו קומקום אין בו.

בקשר לטיולים ברחבי האי עצמו, לא ממש התרשמתי, האווירה היא יותר מידי כמו בישראל וכך גם המראה של המקום. היו מעט מקומות שבאמת נהנתי לבקר בהם ואלו כללו את העיר טאורמינה (Taormina) והר הגעש אתנה (Etna) שעליו טיפסנו עד ללוע, אחד הדברים היותר מגניבים שעשיתי.  

מעט תמונות...

עיר בשם ג'יארדיני נאקסוס, כביכול איפה שכל חוג הסילון האירופאי נופש. בשבילי היא נראתה כמו נתניה על הר בתוספת דוכני מזכרות. וזה די מעליב לעיר להיראות כמו נתניה...

תמונה מגניבה שצילמתי: התיאטרון היווני בטאורמינה

עיר בשם סירקוזה. לא מעניינת במיוחד.

עוד איזה תיאטרון יווני, שהשוני היחיד שלו מהקודם הוא שמשלמים יותר.

תמונה בשביל נעם:

נסענו לשיט (בסירת גומי פיצפונת) מסביב לאיים וכך נראה הר הגעש "וולקנו" (לא עלינו עליו). רואים גם את העשן היוצא ממנו.

תמונה לא קשורה אבל מספיק יפה כדי שאעלה אותה לפה

איזה כפר שאת שמו אני לא זוכרת. נוף יפה ולא יותר. 

אזור עם הרבה מקדשים, או יותר נכון שרידים של מקדשים יווניים, הנוכחי הוא בין השלמים יותר.

הנוף כפי שנראה מהמרפסת של הדירה (בזריחה). אחד הדברים המעטים הטובים במקום ההוא.

בהר הגעש אתנה: כל השחור זה בזלת, זה היה נהר לבה באותו מקום ואפשר לראות עצים שרופים ורמוסים תחת הסלעים. מגניב!

שורה של שלושה לועות, די קטנים.

על שפת הלוע

עוד לוע די קטן, אבל אפשר לראות שהוא מעלה עשן.

פתח קטן שממנו יוצא עשן. נשרף לי התחת מלשבת על זה, האדמה הייתה ממש חמה...

אני ואחותי על רקע פסגת ההר שעליה נמצאים ארבעת הלועות הראשיים והגדולים ביותר. לשם לא הגענו כי רק חוקרים עולים עד לפסגה, וגם הריח של הגופרית כבר היה בלתי נסבל... כמו לשבת בתא קטן וסגור עם מישהו שכרגע אכל דלי שעועית.

הפעם השנייה בטאורמינה, הפעם בערב.

ביום האחרון של הטיול טסנו לרומא. היה לנו חצי יום להעביר עד הטיסה לישראל אז ביקרנו בעיר, וגם הגענו לקולוסאום.

הגעתי הבייתה מתה אחרי הטיסה (שנחתה ב1) וב-3 כבר חרפתי. הייתי צריכה לקחת עוד יום חופש מבית הספר, אבל ויתרתי עליו בגלל מבחן במתמטיקה שבסוף לא התקיים.

מטומטם מצידי, אבל זה מה יש, ועכשיו רק נותר לי להשלים את כל שעות השינה.

אם אתם נוסעים לסיציליה (אני לא ממליצה) רק תזכרו שצריך לדעת איטלקית (הם לא מדברים שם כמעט אנגלית), לקחת הרבה כסף, ולהיות נהג ממש טוב - הדרכים שם לא מתאימות לנהגים חדשים או לנשים.

Yours Truly

 The Popcorn