הרבה אירועים היו בשלושת הימים האחרונים.

הראשון היה המפגש/מסיבה/משהו לא מוגדר ביום שישי. השמנמן שלי הציע לי לבוא איתו ל"התנחלות" תמימה אצל ידידה שלו בשישי בערב. הסכמתי וסיכמנו את מקום ושעת המפגש. ברגע שהוא אמר לי איפה היא גרה נדלקה לי נורה, וישר נשרפה.

לקח לי קצת זמן לקשר בין הדברים אבל לבסוף נזכרתי במישהי שיכולה להתאים, שאלתי אותו, הוא אישר ואני צהלתי משמחה! זו הייתה ידידה שלי שלא ראיתי בערך 3 שנים, צירוף מקרים משמח.

הגענו אליה אחרי הליכה ממושכת ברגל, (בעצם זה לא היה כזה ארוך, אני פשוט פדלאה כרונית) נכנסנו, התחבקנו ארוכות והלכנו לגינה עם שאר האנשים. בהתחלה זה נראה לי כמפגש רגיל, לא יותר מידי אנשים, מלחמה על הנדנדה ואנשים נופלים מערסלים. ואז התחילו להגיע המון המון אנשים וזה נהפך למה שנראה כמו מסיבה, כשעברנו למרתף עם מוזיקה ואור מהבהב כזה (איך קוראים לחרא הזה?).

אחרי כמה ריקודים מתישים פרשנו אני והשמנמן החוצה בחזרה לגינה. הפרעה קצרה ואז נותרנו לבד עם הכלבה המתוקונת שבאה לארח לנו חברה. יותר מאוחר באו עוד אנשים ועברנו לתוך הסלון ואז... נפתח ארון המשקאות.

אז ישר זינקתי לעברו בחיפוש אחר איזשהו ליקר שאפשר לגנוב (מצטערת אבל אני לא יכולה להתכחש לגנים הרומנים). איכשהו נשפך קצת ערק על הקיר ועל היד שלי (לא באשמתי!) ומזל שהריח של ערק לא דוחה כמו הטעם שלו כי זה נשאר על היד שלי כל הערב.

טעמתי בין היתר לגימה של איזשהו ויסקי עם דבש, ואחרי זה השתעלתי במשך רבע שעה בערך. דווקא הטעם לוואי של זה היה נורא טעים.

המשכנו להעביר את הזמן בגינה בכל מיני משחקים מטופשים ודיבורים על עובדות מדעיות שקשורות לסקס.

אני תוהה איך כל פעם שמגיע האלכוהול, מתחילים לדבר על סקס?

בסביבות 3 החלטתי לעוף הבייתה, וקראתי לאחיות שלי שיבואו לאסוף אותי (אני? עצלנית?). זו לא הייתה החלטה כל כך נבונה להישאר כל כך הרבה כי למחרת בבוקר הייתי צריכה להתעורר ב-8 וחצי!

יום שבת בבוקר, אחרי לילה של מעט מאוד שינה, התעוררתי מוקדם לבר מצווה של אח של נעם. נכון, אני לא קשורה, אבל איך אוכל לפספס הזדמנות להתעלל באנשים עם סוכריות כשזה כל כך קרוב לבית?

הגענו בדיוק בזמן לסוכריות, לקחתי לי חופן והתחלתי לצלוף. אני רוצה להתגאות בכך שאני היחידה מבין שלושתינו (אני, נעם, רון) שפגעה בילד חסר האונים, אפילו שזה היה רק בטלית! אחרי שהחלק הזה נגמר, אין לנו כבר מה לחפש בתוך בית הכנסת אז יצאנו והתחלנו לסדר את האוכל והמשקאות (ז"א כל אלף בקבוקי הערק, כיאה לאירוע עיראקי הולם) ובדרך גם אכלנו חצי.

נו, גם רומניות וגם יהודיות, למה כבר אפשר לצפות?!

בצהריים נסעתי עם המשפחה למסעדה לחגוג את יום הולדתה של אחותי.

ארוחת שחיתות - זה מה שהיה שם. פשוט אכלנו עד שהתפוצצנו, ואז הזמנו קינוח.

מהרגע שחזרנו ועד היום בצהריים ישנתי, עם הפסקות לאוכל. ככה בטטה מתנהגת, watch and learn.

היום אחר הצהריים היה לי שיעור גיטרה. הוא הלך די גרוע, אבל לא זה הנושא.

בשלב מסויים המורה שלי אומר לי שנפתח היום פסטיבל הגיטרה בעיר ולא היה לי מספיק מקום בפרצוף בשביל החיוך.

ואני חשבתי שזה היה בקיץ ופספסתי, אבל מסתבר שטעיתי. וזה גם בדיוק הסתדר לי בגלל שהיום הייתה ההופעה של המשלחת הגרמנית באותו מקום.

לפני ההופעה חיכינו באולם הכניסה ומי נמצאת שם? הגברת מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה. האשה נראית כל כך פלצנית שזה לא יאמן.

ענבר: "מה היא עושה פה? גם ככה כל מה שהיא עושה זה לדחוף עצים לכל מקום..." 

רובנו הבנו את זה בדרך קצת שונה ממה שזה באמת, אבל הגענו למסקנה שכנראה גם זה נכון.

המופע התחיל באיחור (אבל למי אכפת, היה שם אוכל שיעסיק אותנו) ועוד הייתי צריכה לסבול את הבירבורים של מרים.

מה שהבנתי ממה שהיא מלמלה שם זה שהיא רוצה נואשות לנשק את ראש עיריית דורטמונד שבגרמניה, והיא בטוחה שלחיצת יד משמעותה חתונה. למה לחיות באשליות, מרים? אפילו הפוץ הנפוח הזה לא ישים עלייך.

אחרי שזה נגמר הגיע תור המופע של הפסטיבל. הופיעו שני רוסים על סוג של גיטרה ופסנתר מוזרים. המופע היה נחמד אבל בערך חצי אולם עזב עד שהם סיימו, לא ממש נעים.

השביתה סוף סוף נראית מועילה! לפחות עכשיו יש לי בקרים חופשיים ללכת לתחרות וזה לא לגמרי בזבוז זמן טוטאלי.

הא, כמעט שכחתי!

הנה שיר שכיף לרקוד עליו בעירום ולהשתגע:

Twist and Shout - Beatles

בעצם עדיף בגרביים וחולצה רחבה (טום-קרוז-סטייל).

נסו ותראו!

Yours Truly

The Popcorn