מה רבה הייתה שמחתי כששמעתי שיש פסטיבל גיטרה השבוע בנתניה.

כל כך קרוב לבית, ולוח זמנים כל כך נוח, עם השביתה והכל.

את פתיחת הפסטיבל ה"חגיגית" עוד פספסתי אבל לא את ההופעה הראשונה. פירוט נרחב יותר בפוסט הקודם על הטרום-הופעה הגרמנית שהייתה ועל מעלליה של מרים פיירברג המטורללת.

הא, שכחתי להגיד שבאותו ערב ניגנה מישהי בצ'מבלו (סוג של פסנתר עתיק) ונורא התפלאתי שהיא מצליחה. כי הציצים שלה התנוססו כמטר לפניה ולא הבנתי איך היא רואה מה היא מנגנת. סוד של אנשים שמנים.

למחרת בבוקר הלכתי לתחרות, וסחבתי גם את השמנמן יחד איתי.

היה משעמם, מה לעשות. אחרי 5-6 אנשים החלטנו שמיצינו את העניין והלכנו. בערב היה קונצרט של שלושה גיטריסטים+תזמורת.

אחרי ההופעה נתקלנו בלב, גלב ועוד כמה אנשים לבושים שחור ובירה בידיהם והצטרפנו. שאני אסרב לבירה בחינם?

יום שלישי ויתרתי על התחרות. אין סיכוי שהייתי הולכת למנת שיעמום נוספת ועוד לבד.

בערב היה עוד קונצרט: רביעיית גיטריסטים וסולן מגרמניה וגם נגן וזמרת ישראלים.

הגעתי להיכל וראיתי תור של זקנים בכניסה. חשבתי לעצמי שבטח יש איזה הצגה ביידיש היום.

טעיתי. הם הלכו לאותו מקום. היה נראה שהוציאו את כל הבית אבות לבילוי. הייתי היחידה שם מתחת ל-40.

התיישבתי במקומי בין שני זקנים,  ולא הצלחתי להחליט מי יותר מסריח ודוחה - הימני או השמאלי?!
הקונצרט התחיל, הגרמנים עלו לבמה והתחילו לנגן ולשיר. התחלתי לתהות כמה חזק תפסו לזמר את הביצים שהוא מגיע לטונים האלה.
אחרי שהם סיימו עלו הנגן והזמרת וניגנו כל מיני שירים של יהודים בלדינו. פיכס.
הזמרת הייתה איזה צפלוחה מצומקת ואין לי מושג מאיפה היא הוציאה את הקול הזה שלה וגם נראה כאילו הפרצוף שלה נתקע בצורת 0.
בנוסף, חילקו יחד עם התוכנייה של אותו ערב את המילים לשירים - איזו טעות.
הקהל התחיל לשיר ביחד עם הזמרת, מה שהוסיף לתחושת ה-"למה לעזאזל אני נמצאת פה?".

היום הרביעי לפסטיבל - קמתי מוקדם והלכתי לשלב הגמר של התחרות. גם הפעם עזבתי באמצע כי יש גבול לסבלנות.

בערב הייתה הופעה קצת יוצאת דופן ולא קשורה לפסטיבל של מוזיקה יותר "אתנית", יענו ערבית ומזרחית. איך מישהו יכול לאהוב את הסו קולד מוזיקה הבכיינית הנוראה הזו?

למחרת בבוקר הרמתי את עצמי בכוח מהמיטה והלכתי ליריד הגיטרות. למרות שהגעתי קצת באיחור עוד לא היה שם שום דבר חוץ מחבורת קשישים וחלק ממארגני הפסטיבל. היה שם בחור עם גיטרה, התחלנו לנגן ולדבר קצת ולהעביר קצת את הזמן עד שהתחילו להזיז שם עניינים.

כשהגיעו סוף סוף בוני הגיטרות ושמו את הגיטרות בהישג יד המקום כבר התמלא קצת. במאמץ ענק דיכאתי את הגנים הרומנים.

אף אחד לא באמת בא לשם כדי לקנות גיטרה, למי באמת יש את התקציב חוץ מאולי לביל גייטס או גיידמאק, אבל זה כיף לנגן לשם שינוי על גיטרות טובות יותר מהמעפנה שבבעלותי.

השיא היה כשבא אחד הבונים היותר מפורסמים עם גיטרה מדהימה (ולא נתן לאף אחד לגעת בה, הקמצן!). בהתאם לצליל גם המחיר, שלא ארחיב עליו כי זה מכניס אותי לדיכאון.

אחר הצהריים הלכתי לשמנמן לכבוד חודש ביחד. בלי פירוט רק אומר שהיה כיף.

יותר מאוחר חזרתי להיכל לקונצרט האחרון של הפסטיבל. עברה חצי שעה והדבר היחיד שהיה על הבמה זה כל מיני אנשים מתרוצצים.. מוזר. ואז המארגן של הפסטיבל עלה לבמה והודיע: "מצטערים על העיכוב, האמן שבר ציפורן."

אוקיי, הבנתי את המצב, אבל מישהו קלט כמה מטומטם זה נשמע?

הם הסתדרו איכשהו (הוא הצמיח ציפורן חדשה או משהו?!) ואז ההופעה התחילה. היא הייתה בהחלט ההופעה הכי טובה בפסטיבל, ואני מתה על הנגנים המשוגעים עם השיער שרוטט כשהם מנגנים!

רק היה חסר לו ורידים בולטים בצוואר והוא היה יכול להיות המחנכת שלי בתוספת שכל.

היה אחלה פסטיבל, סוף סוף משהו נורמלי בעיר המסכנה תחת שלטון הערסים.

*בקרוב גיטרה חדשה! הידד!*

Yours Truly

The Popcorn