כבר כמעט שלושה שבועות שהשביתה נמשכת ואולי זאת רק אני, אבל זה כבר יצא לי מכל החורים! רמת השיעמום שלי הרקיעה שחקים וממשיכה לעלות, וכבר נגמרו כל העיסוקים (לא שהיו יותר מידי מהתחלה).

הנה כמה דברים שאני עושה על בסיס יומי. במילה אחת מסכמת אפשר לקרוא לזה: כלום.

קודם כל, אוכל. זה ידוע שכשאין מה לעשות מתחילים לבלוס. זה אולי לא מעביר את הזמן כפעילות בפני עצמה אבל זה מספיק כדי לעשות אותי מאושרת.

שוקולד. זה גורם לאושר. גם סופגניות. וביסלי או חטיפים אחרים מטוגנים ומלאים בשמן. ואם אפשר, אז להוסיף גם איזה משקה עתיר סוכר, כמו קולה, להשלמת הרס השיניים ובניית תאי השומן הטריים.

לשם כך הוקמה "אחוות השמנפופיות" - לכל אלו שבולסות ומשמינות כי אין משהו יותר טוב לעשות. כמוני.

כאחת מהמייסדות אני חייבת לפרסם ולקדם את פעילותה של האחווה, אז הנה כמה סיסמאות:

"אחוות השמנפופים רוקס"

"גושי שומן לנצח!"

"צלוליט זו לא מילה גסה!"

"צמיגים: לאו דווקא במכוניות"

"סנטרים - למה להסתפק באחד?!"

"סתימת עורקים = אושר"

"תגידו ביי ביי לסלט ושלום לסופגניה"

"שוקולד - התחליף היחיד לסקס שלא כולל אלימות"

"סוכר, שוקולד, שמן. אלה אבות המזון האמיתיים!"

"שמנפופיות לנצח! כי לזוז זה לא כיף..."

"שמנפופיות - כי גברים אוהבים שיש מה לתפוס. ואצלנו יש הרבההה מה לתפוס."

"אני שמנפופית גאה! כי אני לא מוצאת כבר את הפופיק...."

"שמנפופיות - כי גם לגברים מגיע שדיים!"

"שמנפופיות, כי לנו תמיד תהיה מיטה זוגית"

"שמנפופיות, כי תמיד יש קפל לאכסן בו עוד אוכל!"

שמנפופיאדה להמונים!

(כל הזכויות שמורות לאנוכי ולרון. אנחנו עוד נהפוך למפלגה ונפעל להכרה בשוקולד כמצרך בסיסי החיוני לקיומנו, במעמד שווה ללחם וחלב).  

ויש גם את העיסוקים הרגילים: מחשב, טלויזיה, מחשב, טלויזיה. אני פשוט מטיילת ביניהם כל היום וזה אולי לא כל כך מעניין, אבל מעביר את הזמן. ויש בונוס, זה מעוור! המספר שלי כנראה הכפיל את עצמו עד עכשיו... מי לא היה רוצה להתעוור למען מטרה כה נעלה של הפגת השיעמום.

החיסרון הוא שהמעבר הזה בין שני המסכים שורף לי קלוריה או שתיים, וזה קצת מסוכן לשמנפופית שכמותי.

מוזיקה. שזה די שיגרתי אצלי, כי רוב הזמן אני עם הגיטרה בידיים והרמקולים באוזניים. חוסר במשהו אחר לעשות גרם לכך שאני אבלה יותר זמן במצב הזה. מי יודע, אולי אני סוף סוף אשתפר בנגינה (לא, סביר להניח שלא...).

ספר! ספר זה עיסוק טוב. חבל שעד שאני מביאה את עצמי לקרוא זה כבר ערב ואני עייפה מכדי להשאיר את העיניים פקוחות, אפילו אם יש בו רשימה מכובדת ביותר של שמות להומואים ומבחר של סלנג צבאי ("אם יש גן עדן").

יציאות, גאד דאמיט! אני רוצה לצאת מהבית.

שמישהו יארגן משהו, ואם אפשר שיהיה מעורב בזה אוכל.

וקל"ב. אני יותר מידי עצלנית בשביל ללכת מרחק גדול עד למקום הבילוי.

עבודות לבצפר. פחחחחחח ממש...

עבודות בית. פחחחחחחחח ממש...

עבודה זמנית בחצי משרה. זה אולי מכניס כסף אבל.. פחחח ממש.

זה מה שאני עושה בזמן השביתה. שום דבר, כלום, אפילו לא דבר אחד מועיל!

בזבוז זמן? בהחלט.

כך מתנהגת פדלאה אמיתית.

Yours Truly

The Popcorn