סוף סוף! אחרי ציפייה של יותר משנה, קיבלתי אותה, הגיטרה הקלאסית הספרדית שכל כך רציתי!
זה דרש נסיעה מיוחדת לחדרה, הרבה כסף, וגם יחסית די הרבה זמן, אבל ברגע שהגיטרה עברה רשמית לבעלותי לא יכולתי להוריד את החיוך מהפרצוף לשניה.
ה- AA30 של אנטוניו אפריציו:
והיא שלי!
עם פרצוף חולני וגישה מגוננת בצורה מוגזמת על החפץ היקר, נהפכתי לגולום. My preciuos....
את הקלאסית הישנה החלטתי לא למכור, כי חבל לי עליה. וגם כי דפקתי אותה מכל צד שלא נראה לי שמישהו ירצה אותה...
ואז דוד שלי התקשר ושאל אם הוא יכול לקנות אותה, כי הבן שלו מתחיל ללמוד. בכיף. הירושה שלי פשוט עוברת לדורות הבאים (חרא של ירושה, אם יורשה לי לומר) אז היא גם תישאר קרובה ובכל זאת לא תתפוס מקום, שממש אין לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tiras
