מישהו מוכן להסביר לי מה זה הקור הזה? כלומר, אני אוהבת קור, אבל לא כשאני מתעוררת. וגם לא כשאני רוצה לנגן, כי זה קצת קשה עם אצבעות חצי משותקות.

ובכלל בחוץ יותר חם מאשר בתוך הבית, והדובדבן: מפזר החום שבק חיים. פשוט מושלם.

ביום שבת, בעקבות השיעמום הנורא ואחרי סוף שבוע שאחותי חזרה הבייתה והמחשב היה מחוץ לתחום, החלטתי שהגיע הזמן לצאת. ארגון קצר - והוחלט שנלך לפאב אוראנוס.

הצעתי שניפגש ב-9. מה שלא ידעתי זה שהפאב עוד לא פתוח בשעה כזאת, ואף אחד גם לא טרח לתקן אותי. אז ישבנו חצי שעה בחוץ והתחממנו עם התה של היצור עד שנכנסנו סוף סוף - הישר לתוך ענן של עשן סיגריות. אבל גם לא ציפיתי שהחוק נגד עישון במקומות ציבוריים חל על הפאב הזה, הרי אם קטינים יכולים להיכנס, אפשר לשכוח מזה. אז נאלצנו לסבול בשקט.  

...

בתכלס, אין לי יותר מידי מה לכתוב. אני סתם מזבלת בשכל, כי גם זה מעסיק אותי. אני בעיקר שוקעת בתוך שיעמום, מרחפת בין מחשב לטלויזיה כמו רוח רפאים (וכדי להשלים את התמונה אני גם מסתובבת כל הזמן מכוסה בשמיכה מהראש ועד הרצפה), משלבת גיטרה וספר בין לבין. אבל בעיקרון - סתם מבזבזת זמן.

אפילו התחלתי לצפות בסרטונים מאוד הזויים ושרוטים ביוטיוב והיו כמה סתם משעשעים (אגב, אני מאוד ממליצה להיכנס לקישורים האלה, תישפכו מצחוק), וגם עשיתי אוסף תמונות מצחיקות מכל הזמנים. זאת אומרת, הזמנים שהייתה לי בהם מצלמה דיגיטלית. 

כן, עצוב בהחלט, אבל באמת שאני עצלנית מידי כדי לארגן דברים בעצמי.

תוספת לא קשורה:

"אם יש גם עדן ככה הוא נראה, ואם יש גיהנום ככה הוא מרגיש"

סיימתי את "אם יש גן עדן" לקח לי קצת זמן לקרוא אותו כי לא קראתי בצורה רציפה, אבל סיימתי אותו. אני חייבת לומר את זה, ואולי יש כאלה שזה לא מעניין אותם ועוברים על השורות האלה ברפרוף, אבל זה פשוט ספר חובה. הוא אמנם לא מסמך היסטורי, אבל הוא מבוסס על אמת והוא מראה בדיוק מה המצב שבו אנו חיים. הסיפור שמסופר בו הוא אחד היותר מרגשים שיש, והוא מתעלה על כל ספר מתח שאי פעם קראתי. במיוחד הסוף, הוא פשוט הרג אותי. 

אז לא להתקמצן, לרוץ לקנות אותו כי הוא שווה כל אגורה ויותר.  

אני דורשת שעשוע!

וגם כסף ומפזר חום חדש.

[מצטערת על פוסט ללא יותר מידי תוכן מעניין, לא היה משהו אחר. תתמודדו]

Yours Truly

The Popcorn