אתחיל מזה שחזרנו ללימודים.

יום חמישי, שבע בבוקר - אבא שלי מעיר אותי "הם עוד לא חתמו אבל תקומי". למה הערת אותי?? כשהם יחתמו אני מוכנה לקום מהמיטה. גנבתי עוד כמה דקות של שינה עד שאמא שלי החלה לנדנד שאם לא אקום עכשיו, הם יחתמו ואני לא אגיע לבי"ס. לא  שהיא שכנעה אותי בטיעון שלה, אבל לשמוע את אמא שלי על הבוקר, עם הקול המיוחד שלה ששמור לנדנודים והתקרצצות, זה לא תענוג. ובכלל אצלי זה אמצע הלילה, הרי היום מתחיל באחת בצהריים, לא?

בסופו של דבר הגעתי לביה"ס אפילו בזמן. לא שזה משנה משהו כי המורה של השיעור הראשון החליטה להבריז.

בשעה 9 הגיעה המחנכת לשיעור, מה שנתן ליום הזה אפילו יותר הרגשה של 1 בספטמבר - קמים מתים אחרי שסדר היום כבר התהפך, שיעור ראשון עם המחנכת, שיחת "מה עשיתם בחופש" (מיותרת לחלוטין). רק מערכת שעות חדשה לא קיבלנו.

היא גם תהתה, אגב, אם היא "בורה ועמת הארץ". בורה - אולי, סביר להניח. עמה - בהחלט!

בהמשך היום כל מורה שנכנסה לכיתה החליטה שהיא צריכה להסביר מחדש על השביתה, וכמובן להתפאר בכל מה שעשתה כדי לתרום למאבק, כי היא הגיבורה האמיתית של השביתה. הדובדבן שבקצפת היה כמובן המורה להיסטוריה שזיינה את השכל במשך כל השיעור, כאשר הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה "מה אני יכולה לעשות כדי שהפיטמות הנפולות והמקומטות שלך לא יעמדו לי מול הפרצוף?"

ובכל זאת, למרות שהרסו לי את סוף השבוע (כאילו בחייאת, לא יכלו לחזור ביום ראשון?!), טוב שהשביתה נגמרה.

חוזרים לשגרה.

בערב יום שישי נכחתי עם השמנמן במסיבת ההפתעה של טל.

- השמנמן נאלץ להכיר את המשפוחה הרומניה שלי. מקווה שכל תכולת הכיסים נשמרה. 

- הגענו למקום ראשונים.

- נאנסנו באכזריות לניפוח בלונים.

- ניצלנו את היכולות הרומניות וגנבנו מושבים עם משענת.

- השמנמן תקף אורח תמים עם צ'יפס.

- אכלתי עד שהתפוצצתי (וזה היה רק ההמבורגר הכי קטן!) 

- ואז עוד אכלתי שוקולד, כי לשוקולד תמיד יש מקום. וזה עוד תוספת שומן, כאילו שהיה חסר אחרי חנוכה...

- חזרתי הבייתה שפוכה, ונרדמתי על השמנמן.

בסך הכל - ערב מצויין!

ועוד משהו קטן, כי משעמם לי ומצאתי כמה דברים משעשעים במעמקי תיבת המייל שלי.

מוסר השכל לישראלי המצוי

"כל הקיץ עבדה הנמלה, טרחה ועמלה, מגירה מפלי זיעה, מכינה עצמה לחורף. באותו זמן, החרגול בילה והתהולל, וצחק על הנמלה הפראיירית ושומרת החוק.

כשהגיע החורף, לנמלה היה הרבה אוכל במזווה ודירה יפה ונקיה ומטופחת. ואילו החרגול היה חייב הרבה כסף לקרדיט על הקזינו. למזלו, באה הממשלה לעזרתו.

מהנמלה לקחו 50% מס ישיר, ועוד 15% מס עקיף, נתנו לחרגול דירה בעמידר, הנחה בארנונה, דמי אבטלה והבטחת הכנסה, כדי שיהיה לו במה לשלם על הסיגריות, על הפן במספרה, ועל הטוטו והלוטו.

כשהנמלה התלוננה על המיסים הגבוהים, והריבית על האוברדרפט שחונקת אותה, הסכימו כל הכוחות המתקדמים, כל ארגוני הרווחה המאוחדים וכל תושבי כיכר הלחם, שמדובר בנמלה עשירה, נצלנית  וחמדנית, שכל רצונה לנצל את החרגול העני שמדוכא כבר דור רביעי על ידי הממסד."

מוסר השכל: לך אל הנמלה עצל, דרוך עליה ושב בצל.

Yours Truly

The Popcorn