אז אחרי מסעות ותלאות ארוכים שעברתי במסע המפרך בעקבות התמונות, הצלחתי להשיג את התמונות.

פה זה עדיין בעזריאלי...

גליה!!

שירן.

אני ודנה בתמונה מהצד

נתלי וגליה

awwwww... גליה ואני בחיבוקי (וייסמן) ( << עזבו, בדיחה מוזרה כזאת..)

גליה ומורן בפוזות קצת... מוזרות.

שירן הקשוחה...!

מורן ואני. ושירן שנדחפת שם מאחור.

מימין: נתלי, גליה ושירן. זה בדרך לדיזינגוף סנטר. ירדנו תחנה לפני זאת שהיינו צריכות, אז היינו צריכות ללכת עד דיזינגוף.

גליה, שעדיין לא הבנתי מה היא עושה בתמונה... וגם גוף של מורן.

זה כבר בתוך הסנטר. מורן כלואה מאחורי סורגים! איפה האביר על הסוס הלבן שיציל אותה?! למען האמת היא על גרם מדרגות מוזר כזה.

אני נחה לי על אדן החלון.

שירן הזויה מעט.

נתלי ואני...

גם לי יש כוחות! אולי אני לא מסוגלת לכופף כפיות אבל אני גורמת לכוסות מקרטון לרחף.

כן....... אלה הן (מימין:) גליה, שירן, מורן.

מורן קצת עייפה.. או שאולי היא נרקולפטית.

גליה רומזת קלות שתסתמו את הפה שלכם!

אני.. תמונה מפחידה במקצת.

גליה, ומורן שקצת מופתעת.

מורן על רקע אנשים בולסים במקדונלדס.

שירן עדיין חולמת על שפם.. היא לא תקבל אותו, אז לפחות בכאילו.

תמונה אומנותית. הישר לגלריה.

נתלי ושירן...

...מורן יורדת לה במדרגות.

היינו קצת עייפות בשלב זה אז עצרנו לנוח.

לא רק עייפות גם צמאות..

דיזינגוף סנטר במבט על.

שירן. יש דבר יותר הזוי?

שירן כנראה התלהבה מהחולצה.

מאוד התלהבה.

שירן קשוחה ואפלה! (אגב, אלו לא הידיים שלה)

שוב בעזריאלי, אני ומורן נהנות מרגעים אחרונים לפני שצריך לחזור הבייתה..

ולסיום, תמונה של נעם. כוסית. כוסאמאשלה.

וכך זה נגמר....

:'(

מה זה הדרמה הזאת?!

אם כבר להיות עצובה ממשהו זה כי נגמר החופש!

למי יש עכשיו זין ללימודים ומבחנים ומורות מטומטמות (אני לא צוחקת, חלק מהמורות ממש דפוקות).

עד החופש הבא...

:/

נשרוד גם את זה. אני מקווה.

Until next time

I will be

Fucked Up

אז סיפרתי על זה בפוסט שעבר ועכשיו התמונות.

אגב, אלה לא כל התמונות, רק מה שהצלחתי להשיג עד עכשיו.

ברגע שאשיג אותן אעלה גם את השאר, ואת התמונות מהמצלמה הפרימיטיבית שלי ברגע שאפתח.

לא מגניב.

so here we go..

אני וגליה ברגע אינטימי

המחוך של נעם. כוסית כוסאמאשלה.

נעם מאושרת ליד ביתה הקט

הו פאק. אני נראית כמו אוזי אוסבורן או משהו. מה נסגר עם החיוך מטומטם הזה? נראה לי שהייתי באמצע התפקעות מצחוק או משהו.. אבל תסתכלו על החולצה היא יותר יפה:} 

עובדת נקיון. מעניין הא?

נעם כוסית. כוסאמאשלה.

אני אחרי שהתלבשתי. החולצה החושפנית עדיין מבצבצת שם מתחת..

דנה (מימין) ונעם

אני (מימין) ודנה

הבת של אנדי בכבודה ובעצמה

נעם בתמונת "אימו" או משהו כזה...

נעם ודנה בתמונת "אימו". מעט שרוטות.. בדיוק במינון הרצוי.

אנשים לא מוכרים. אבל יש להם גיטרה...

אני יושבת באמצע החיים. באמצע הרצפה ליתר דיוק.

אנשים עם מוהוק. וואו.

עוד אנשים עם מוהוק. כמה ג'ל לדעתכם נדרש כדי להעמיד את זה?

נעליים של מורן. סופר מגניב.

שוב אנשים עם מוהוק.

גליה ונתלי. (לא טעיתי באיות)

אלה הן כל התמונות לעת עתה.

רב תודות לדנה על התמונות.

דרך אגב, נזכרתי שגם ראיתי סבתא עם נכדותיה בנות ה12 לערך במפגש.

אני לא יודעת אם היא רק ליוותה את הילדות אבל גם היא הייתה לבושה שחור.

סבתא פריקית או סתם במקרה?

משעשע ביותר.

כמה ביקורות סרטים:

אתמול ראיתי אצל ידיד את הסרט "בוראט".

היה משעשע אבל דוחה במיוחד עם סוף מעפן.

ההמלצה שלי: תראו עם בא לכם.. לא בשיא.

לעמות זאת, באותו יום ישבתי עד 1 וחצי בלילה כדי לראות סרט מעולה בשם "הומלס בהרווארד".

תראו ומהר!

סרט מצויין, העלילה די עצובה, אבל הסוף טוב כמו שצריך..

-העולם כמו מוקף בקליפה.

חלק מהאנשים נולדים מתחתיה.

הם יכולים לראות דרכה לעולם שמעברה השני , אבל הם אינם מסוגלים לעבור דרכה.-

אפשר להשוות את זה לכל בעיה שיש לאדם בחייו.

ואולי הקליפה הזאת בכל זאת חדירה למעבר?

Until next time

I will be

Fucked Up

קודם כל, לא יצא לי להגיד לכולם, חג שמח!

מי ייתן ותקבלו הרבה דמי חנוכה.

כסף, לא ממתקים מעפנים כמו של הצוציקים.

החופש התחיל מצויין, בתקווה שגם יימשך כך.

אבל הייתי רוצה לפרט על ה"טיול הקצר" שלי לת"א.

נסענו ברכבת מנתניה לעזריאלי..

הסתובבנו קצת בקניון, בהינו במחוכים שהיו מעבר להישג ידנו וכספנו.

לאחר מכן, עלינו לגג של עזריאלי וראינו מה שנראה כמו מפגש ישרא קטנטן.

רק שהוא לא היה כל כך קטנטן.

תוך חצי שעה המקום התמלא לגמרי, כמובן שאי אפשר להיה לראות מי זה מי בתוך הענן השחור שריחף לו שם על הגג.

אני לא יורדת עליכם! אני רק אומרת את האמת, גם אני הייתי לבושה שחור!

וגם פגשנו את נעם ודנה, מאוחר יותר גם את אור (חבר של נעם).

היה נחמד בהחלט.

ואז החלטנו שהגיע הזמן ללכת לדיזינגוף סנטר.

דרך אגב, שכחתי לציין שזו הייתה הפעם הראשונה שמרשים לי לנסוע לת"א לבד!

בהחלט הישג בשבילי..!

...אז בהמשך לסיפורי המרתק. (not)

הגענו לדיזינגוף סנטר, והתחלנו לאבד את הכיוון.

הכל שם בלגן!

עשרים אלף שערים, כל מיני קומות, בניינים, יציאות..

ראבק!

ודווקא את מה שרצינו לא הצלחנו למצוא.

מרפי הבן זונה...

בסופו של דבר הצלחנו איכשהו להתמצא שם אבל אז כבר הייתי הרוגה ולא היה לי כוח לכלום.

אז חזרנו לעזריאלי, עלינו שוב לגג וראינו שמפגש ישראבלוג עכשיו התערבב עם מפגש שוקס.

כמה נורא..

פתאום נשמעו דברים כמו "יאללה מכות!!!" וכדומה, אין צורך לפרט.

בשלב זה כבר באמת לא היה כוח לכלום, אז עלינו על רכבת בחזרה לנתניה העלובה.

:(

אבל היה בהחלט כיף!

כמה דברים שמהווים פריצת דרך בשבילי מהיום הזה:

1. אני יודעת להיות עצמאית ולהסתדר בעצמי (אף פעם לא הייתה לי באמת הזדמנות להכיר את התכונה הזאת בי)

2. אני מסוגלת לשכנע את ההורים לנסוע עם חברות לעיר אחרת.

3. ההורים שלי סומכים עליי לבד בעיר אחרת.

4. אני יודעת לשמור על הכסף שלי ולא לבזבז אותו על דברים שאני לא באמת צריכה.

לא ציינתי את זה?

לא קניתי שום דבר...

מה שהיה בטווח מחירים נורמלי היה מכוער, מה שהיה יפה היה יקר.

מבאס, אבל אני לא באמת צריכה דברים (כרגע).

תמונות בהמשך...

Until next time

I will be

Fucked Up