יום רביעי 8.8.07 - Brighton

אין לימודים, נוסעים לברייטון - עיר על חוף אנגליה.

האמת שלא היה שם יותר מידי מה לעשות, ובכל זאת דווקא במקום הזה נתנו לנו הכי הרבה זמן חופשי.

בסך הכל לא הסתובבתי יותר מידי: הייתי בחוף, על המזח, ושוב בחוף (אם אפשר בכלל לקרוא לזה חוף כשהכל מכוסה בסלעים).

אבל who gives a fuck כשכל הזמן הזה הייתי עם ג'רארד, וזה לא משנה איך ניצלנו את הזמן.

זה היה יום כל כך רומנטי, רק הייתה חסרה השקיעה ברקע... [הקיטש שולט!]

בערב היה שוב קריוקי, הפעם קצת יותר נחמד מהקודם.

אבל הייתי די עייפה והעדפתי לא להיכנס. בסביבות 9 וחצי באתי לשם עם ג'רארד ודרשתי rematch של סנוקר בתקווה שהשתפרתי קצת. ואכן השתפרתי!

אבל הוא ניצח אותי, שוב בהפרש של כדור אחד. אבל לזכותי יאמר ששיחקתי לגמרי בעצמי וללא עזרה שלו (כמו במשחק הקודם).

הגענו לברייטון

לקחו אותנו למה שהם אמרו "מצפה תת ימי" אבל למעשה היה אקווריום אחד גדול:

למי שמכיר, נכון שזה דומה להילה כספי?

אני וג'רארד

הו, ארוחת צהריים!

הסוסון ים האמיתי נמצא שם למעל היושב על הפסל

כוסון

האזור הכי מגניב במקום ההוא: הכרישים

נו, נראה אותכם עכשיו מוצאים את נמו.

3>

היה ראש של כריש מלגו.

זאת רק אני, או שזה נורא מוזר שיש שם יד?

על ה"חוף" ומאחור המזח שבנו עליו אשכרה עיר שלמה. בתמונה: ליזה 

איש מוזר עם גלאי מתכות כמו של הסרטים המצוירים...

על האבנים לא היה נוח במיוחד... אז מצאנו דרכים להקל על זה.

3>

כן....

על המזח.

יום חמישי 9.8.07 - יום בקמפוס, אבל משעשע

עו יום לימודים ארוך ומייגע עם לימודים גם אחרי הצהריים.

לקראת ערב הביאו לנו חולצות חלקות וצבעים ונתנו לנו להכין חולצות לעצמנו.

בערב היה סלסה!

בהתחלה, למרבה הפלא, היו יותר בנים מבנות אבל אחר כך זה התהפך.

זה היה שיעור למתחילים, ואני קצת יותר מתקדמת מזה (נו, אם יש בבית אחיות חולות סלסה...), אבל בכל זאת היה ממש כיף.

ג'רארד היה חולה והלך לישון מוקדם. מצא לעצמו זמן להיות חולה, שלושה ימים לפני שאני עוזבת :(. 

כשהכנו את החולצות

בתהליכי ייצור

התוצר המוגמר:

ומאחור-

יום שישי 10.8 - יום לימודים אחרון וגם לונדון

אמרנו יפה שלום למיסטר בין, המצאנו מכונות עינויים חדישות, וקיבלנו תעודות.

כל הכיתה קיבלה את אותו ציון: הכל Excellent ואחד Good. ההסבר של פול: "So it will look like I really thoughtabout it".

אחרי הצהריים נסענו ללונדון לביקור אתרים! (ממש) 

היינו בשיט על נהר התמזה - שהיה קצר מידי. 

Tower of London - לא נכנסנו.

Houses of Parliament - לא נכנסנו.

Westminster Abby - לא נכנסנו.

ארמון המלכה - לא נכנסנו!!!  ואפילו לא היו חילופי משמרות :(

אחרי כל האכזבה הזו המשכנו לאוקספורד סטריט - שאמור להיות אזור קניות ענק. כן, שוב קניות וזה כבר התחיל לצאת לי מכל החורים.

ואפילו לא הייתה חנות נגינה בכל האזור הענק הזה!  [ולמה כל הקיטורים? כי עד שחשבתי שיהיה טיול נורמלי, שוב יש קניות!].

בלילה התנחלנו בחדר של הבנים. לזונות האלה הייתה דירה ממש שווה עם חדרים ענקיים.

ישבנו בסלון עם פיצה ושתיה... היה ממש מצחיק.

כל מיני יציאות בסגנון: מורן:"פעם, כשלא ידעתי להפליץ..." (ומי בדיוק לימד אותך בסוף?).

אחר כך עברנו לחדר של אור בעל הקירות הדקים מאוד והתחלנו לשחק אמת או חובה. כמה אנשים חטפו בצורה רצינית XD

יום קורע D:

אני ומאחור הטאוור

ומזווית קצת אחרת. לפחות לראות מבחוץ אם אין הזדמנות להיכנס :/

טאוור ברידג'.

אני ואנאל

אני ומורן.. בתור להפלגה

אני ושלי

חיכינו כל כך הרבה שאנשים התחרפנו. ספיר, ורד וליזה.

אני ודייל. אחח... כוסון. אבל יצא פה כמו דובי-לילה-טוב.

כן, כמו שאמרתי - אנשים יצאו מדעתם. כי פה זה גם גיי וגם גילוי עריות.

בהפלגה:

אני ושירה

מימין: ליאור, אמאני, שחר ועדן.

אני

הביג בן מהמים. תמונות מקרוב בהמשך.

Eye of London

תגידו, רק תגידו שזאת לא תמונה יפה!

הנה בני ילד רע. 

Houses of Parliament

Westminster Abby 

איזשהו פארק שעברנו דרכו בדרך לארמון בקינגהאם.

בובי!!!

רואים דשא. מה, לא נתנחל?

הארמון

תמונה קבוצתית

עשינו מעין קבלת שבת. היין היה דוחה.

בדרך חזרה, מחכים ברכבת כמו הומלסים.

קים עוד שניה נרדמת

אמאני עומדת, ואני, אור ונוי.

כפיר עם אוסף העיתונים שלו (מה שרואים זה רק הצצה למה שהיה לו) 

אור - ברכבת חזרה לקמפוס.

אצל הבנים:

מורן, אמאני ואני

תרוות, ניר ומורן

יום שבת 11.8.07 - Portsmouth

יצאנו על הבוקר לכיוון פורטסמות' - איזה עיר נמל מופלצת.

נסענו 4 שעות לשם (סעמק) כדי לגלות שזאת איזה עיירה שאין בה שום דבר לעשות.

היינו במוזיאון מוזר שמסביר כל מיני תופעות באוקיאנוס ואחר כך על ספינה ענתיקה שקשורה איכשהו לנפוליאון. אכן שיעמום טוטאלי. לפחות ביליתי כל היום על ג'רארד :]

הלילה היה הלילה האחרון שלנו ביחד.

הוא לא הרגיש טוב אז סיכמנו שהוא ילך לישון וב-12 הוא יבוא לחדר שלי.

בזמן שהוא ישן להנאתו התארגנו כל הקבוצה בחדר של הבנים, הזמנו פיצות והתנחלנו שם בסלון. זה היה מעין מפגש פרידה משותף וכמעט כל הקבוצה נכחה.

בסביבות 12 וחצי התפלאתי שג'רארד לא בא והלכתי לדירה שלו.

נכנסתי לחדר והוא עדיין ישן, מסתבר שהחכמולוג כיוון שעון ל-11:45 אבל הוא לא שם לב שזה היה AM.

הערתי אותו והלכנו יחד לחדר שלי.

בילינו את כל הלילה ביחד (לא קרה שום דבר, לסקרנים שבינינו). האמת היא שנרדמנו וישנו כל הלילה מחובקים עד הבוקר.

זה היה אחד הלילות הכי טובים בחיים שלי.

בבוקר כשחלק מהקבוצה הספרדית עזבה.

אני ואווה.

אלז', מארק, אלחנדרו ואסטבן.

היו אנשים מחופשים לפיראטים בפורטסמות'. האטרקציה היחידה שהייתה מעניינת.

הספינה. הפי הפי, ג'וי ג'וי.

בכניסה. אגב כמעט דפקתי שם את הראשון. למה אנשים בעבר היו כל כך נמוכים?!

אני ושלי מצאנו לנו עבודה. לפחות משהו מועיל בכל הטיול המיותר הזה.

איך אנשים משיטים את זה? כל החבלים האלה נראים כמו קורי עכביש.

טוב, אבל להצטלם אפשר.

יום ראשון 12.8.07 - היום האחרון

[זהירות - מתבכיין. אבל בצדק]

כל כך ניסיתי להתחמק מהיום הזה. הפרידה הייתה גרועה יותר משציפיתי.

ישבנו ביחד כל הקבוצה וסיכמנו את הטיול.

אחר כך הלכתי לג'רארד. היינו ביחד שעתיים שמשום מה נראו כמו שתי דקות. ניסינו לנצל עד תום את השעות האחרונות שנותרו לנו ביחד. הדמעות זרמו מעצמן.

כמעט לא יכולתי לעמוד בזה. נשיקות אחרונות. תמונות אחרונות. מילים אחרונות: "אני אוהב אותך" - כמו שלימדתי אותו להגיד בעברית.

נשארנו יחד עד הדקה האחרונה. כל מה שעשינו ביחד במשך השבועיים האלה רץ לי בראש.

עליתי לאוטובוס באי רצון מוחלט, עיניים אדומות ורטובות. כל כך רציתי להישאר, אפילו לעוד דקה.

[להיזכר בזה שוב עכשיו.. זה הורג אותי]    נסענו ללונדון וכל הנסיעה חשבתי רק עליו, שמעתי את השיר שהוא אוהב, הסתכלתי על הצמיד שהוא נתן לי. וכל פעם מחדש הגוש הזה נתקע לי בגרון.

נכון לכתיבת שורות אלה [נכתב במטוס לארץ] הדמעות שוב עולות כשאני חושבת על כך שלא אוכל לראות אותו שוב, אולי אף פעם. וגם אם כן, לא נוכל להיות ביחד. איזה מן קשר זה, מעבר לים?

ואנשים אומרים לי "אל תדאגי את תמצאי ג'רארד אחר בישראל". ואם אני לא רוצה?

הקשר הזה, עד כמה שהיה קצר, היה כל כך מיוחד בעיניי.

רק העובדה שלמרות מחסום השפה הצלחנו להבין אחד את השני, המבט בעיניים שאומר הכל בלי להגיד כלום - כבר אומר משהו.

בשבועיים של היכרות הספקתי להתאהב (כן, להתאהב. זו לא הייתה הידלקות קצרה וגם לא סטוץ מעפן) באיש מדהים ואני לא יודעת איך, או כמה זמן יקח לי להתגבר.

כרגע אני במטוס. בטיסה הגרועה ביותר בחיי, חושבת "מה עוד יכול לעשות את הטיסה לגרועה יותר?"

- פרידה זוועתית. יש.

- רצון עז להישאר. יש.

- שנאה לארץ. יש.

- צפיפות ודחיסת במטוס. יש.

- צוות זוועתי שמורכב מחבורת דיילות ערסיות. יש.

עוד משהו?!

אני כבר לא מסוגלת להמשיך לחשוב עליו כי כל פעם שאני עושה זאת הדמעות שוב מתחילות לרדת. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב עליו. על השבועיים המדהימים שהיו לנו יחד. כל הנשיקות והמשחקים. הפעמים שנתקענו עם מילים באנגלית וניסינו להסתדר על ידי סימנים ותנועות, מה שבסוף לא עבד ופשוט צחקנו אחד על השני. הגרב על החלון שלו - מסורת. והנשיקה הראשונה בקור של הלילה מאחורי הבניין. 

ארוחת בוקר אנגלית אחרונה

חדר האוכל מבחוץ

Seymour Court מסביב כל הבניינים של המעונות בהם ישנו.

כל המזוודות בחוץ מוכנות.  (מאחור- הבניין שלי)

תמונה קבוצתית אחרונה בקמפוס

אני וג'רארד.

עם כמה ספרדים מעטים שנשארו:

למעלה - אני, מארק ואדוארד.

למטה - ג'רארד, אאידה, דויד, ורוג'ר.

3>

בלונדון. בתא טלפון בריטי אותנטי.

בנמל התעופה:

בת אל, אני ואיתי.

אני ועדי

אני ושי

נוי ושלי

המטוס המזורגג. אם לא הוא הייתי נשארת.

Sealed with a kiss

אני מתגעגעת אליו כל כך. זה פשוט לא הוגן...

Yours Truly

The Popcorn

יום שבת 4.8.07 - גריניץ'

היום התחיל  על צד שמאל. כיוונתי שעון מעורר ל-6:30. התעוררתי בעשרה ל-8.

היו לי בדיוק 10 דקות להתארגן, להכין תיק, ולקחת איתי את הבגדים של ג'רארד שגנבתי אתמול.

ישר אחר כך עלינו על אוטובוס ונסענו לגריניץ', שם נמצא קו ה-Meridian Line מפורסם בקו אורך 0.

אחרי הביקור שם, שהיה ממש מעייף (היינו צריכים לעלות על גבעה כדי להגיע לשם, וזה יותר מידי מאמץ בשביל פדלאה שכמותי), נסענו ל-Leeds Castle - מקום פשוט מדהים! זו טירה ששיכת למשפחת המלוכה, העשירניקים המפונקים האלה.

חילקו לנו כרגיל את ארוחות הצהריים המבחילות ואז היינו משוחררים להיכנס לשטח הטירה.

התחלתי ללכת עם חברות שלי, אבל אז מסתבר ש'רארד חיכה לי כדי ללכת איתי (חמוד!) אז עזבתי אותן והצטרפתי אליו.הלכנו יחד לטירה, עברנו בכל החדרים (נו, טירה טיפוסית, הכל מפואר שזה מחליא), ואז יצאנו לחפש את המבוך.

עד שמצאנו איפה המבוך עצמו היה מעצבן, אבל אז הגיעה המשימה האמיתית: למצוא את הדרך בתוך המבוך.

איכשהו יצאנו משם בשלום [נראה לכם שהסתדרנו בעצמנו? שאנחנו נאמץ את מוחותינו המוגבלים? פחח. קיבלנו מראש הוראות וכשזה כבר לא עבד פשוט שאלנו אנשים שכבר מצאו את הדרך.] וחיפשנו מקום שקט לשבת בו.

מצאנו שטח דשא מוצל על שפת האגם והתנחלנו. אחרי לא הרבה זמן גם שאר הספרדים הצטרפו וישבו מאחורינו, ובהו.. לא נעים.

היה פשוט מדהים והזמן עבר לפני שבכלל שמנו לב ^^.

בחזרה בקמפוס היה יום הולדת לאחת הבנות הספרדיות וכל הקבוצה שלה אירגנה מעין מסיבה קטנה. גם אני הצטרפתי. ישבנו ביחד בחוץ וכולם התחילו להציק לנו, מה שהיה ממש מביך :/.

בינתיים השתעשענו לנו ולימדתי אותו להגיד "אני אוהב אותך" בעברית (הוא ביקש).

ממש לפני שהלכנו לישון הלכתי עם כל הקבוצה שלי לשחר לאחל לה מזל טוב (גם לה היה יום הולדת ביום שלמחרת. אנחנו באנו ב12:05).

יום מצויין!

איזשהו מוזיאון של ספינות: National Maritime Museum

בשערים המאגניבים

מחכים שהמוזיאון יפתח: אני ושירה

אני ואמאני

אנשים משועממים


בתוך המוזיאון, לפני שקלטתי שאסור לצלם.

מהעליה לתצפית (ואיפה שמסומן הקו) שהרגה אותי. היה יפה שם.

אני במזרח.. ובמערב.

השטחים שהקיפו את הטירה. כמו של ירוק שאי אפשר למצוא בארץ.

משהו שנראה כמו המפלצת מלוך נס. קצת התבלבלנו במיקום לא? זה אמור להיות בסקוטלנד..

אני וג'רארד

הטירה עצמה

המבוך (אחרי שהגענו למרכז שהיה מוגבה). 

ניתן לראות אנשים תועים, לא מבינים איך לעזאזל הצלחנו להגיע לשם. חעחע.

אני וג'רארד D:

יום ראשון 5.8.07 - יום קניות

על הבוקר תלינו בחדר האוכל שלטים שהוכנו עוד מאתמול, בלונים, ברכות וגם עוגות לכבוד יום ההולדת של שחר.

אחרי כל החגיגה והפרת השקט (היחסי) שבדרך כלל שורר בחדר האוכל עם שירים, כיבוי נרות, וכו', נסענו (בתחבורה ציבורית) לקניון. היינו אמורים לנסוע לקניון שאמור להיות הגדול ביותר באירופה, אבל זה התבטל ונסענו לאחד קטן יותר. וגם זה היה בערך פי 3 או 4 מקניון השרון.

הנסיעה הייתה זוועתית. לך תדחוס 30 ילדים ישראלים באוטובוס של 3 וחצי מקומות ישיבה, יחד עם עוד מספר קטן של בריטים שעטו על פניהם הבעת גועל וסלידה מהרגע שעלינו לאוטובוס. וגם אפשר להבין אותם, כי מהרגע שעלינו לאוטובוס התחלנו לעשות רעש כמובן. המנטליות הישראלית לא אבדה.

שופינג מטורף לא עשיתי אבל הייתה שם חנות דיסני שהייתה פשוט גן עדן. אחד מאוד יקר.

חזרנו לארוחת ערב ואחרי זה היה ערב חופשי שאותו ניצלתי כדי לבלות עם ג'רארד...

אחרי הקניות: אנשים עם המון שקיות משווים את המציאות שלהם. 

ואני משוויצה במעט שקניתי

יום שני 6.8.07 - עוד שבוע של לימודים התחיל

התחיל שבוע - התחילו לימודים. שיעור מייגע בבוקר אבל קיבלתי ספר פו הדוב יד-שנייה. הידד!

אחרי הצהריים נסענו (שוב בתחבורה ציבורית מזדיינת) לבאולינג.

האיש מהקבלה החליט משום מה שאני מידה 40 בנעליים, אבל סידרתי את זה. התחלנו לשחק, ומה אתם יודעים? אני גרועה! נתנו לנו לשחק רק משחק מעפן אחד ואז הוציאו אותנו משם בכוח לקניות (שוב :/).

אני מטבעי לא טיפוס בזבזני, ובאנגליה במיוחד, אז לא קניתי יותר מידי.

בערב היה דיסקו, אבל השירים התחילו לחזור על עצמם ולעלות לי על העצבים אז אני וג'רארד פרשנו למשחק סנוקר בפאב.

כן, כן, גם בזה אני גרועה אבל במהלך המשחק השתפרתי. חע! עוד 1000 משחקים כאלה ואני אהיה מקצוענית, תאכלו זין!

הוא ניצח, אבל דרשתי משחק גומלין. בהזדמנות.

מתכוננים למשחק...

  

מורן

  

ניר בניסיון להוריד את הפין היחיד שנותר (כן, פין, יא ילדים בכיתה ד'!). ללא הצלחה כמובן.

זו אני, זו אני!

אור עוד שניה זורק את עצמו במקום את הכדור

אור מצא עיסוק. מה, לא כוסית?

אני. עודשניה מתמוטטת מהמשקל של הכדור XD

יום שלישי 7.8.07 - מחזמר, מחזמר!

יום לימודים ארוךךךך: בבוקרלימודים כרגיל ואחר הצהריים בחדר מחשבים.

הייתי כל כך שמחה שסוף סוף יש לי גישה למחשב ויש הזדמנות לדבר עם חברים, אבל לא.

המסנג'ר לא עבד במחשב המחורבן. חדר ענק של מחשבים וטכנלוגיה, אבל מסנג'ר - אין.

בערב נסענו למחזמר בלונדון!! ראינו את Fame והיה ממש נחמד. לא כמו בפעם שרראיתי את פנטום האופרה, אבל בכל זאת, נהנתי.

הקהל היה די יבש כי בסוף, כשכולם היו אמורים לקום ולרקוד יחד עם השחקנים, לקח קצת זמן עד שכולם התעוררו משנתם וקלטו שצריך לעמוד. מה שכן, הייתה שם זקנה מחורפנת שרקדה כמו משוגעת וגם הוסיפה פרצופים מתאימים.

חזרנו הבייתה מתים.

התיאטרון:

אני וקורל

עד לפוסט המשך...

The Popcorn

יום רביעי 1.8.07 - נסיעה לקיימברידג'

ישר אחרי אחרי ארוחת הבוקר הדלה עלינו על אוטובוס לנסיעה של שעה לכיוון קיימברידג'. הגענו לשם והתנחלנו באיזשהו פארק שם חילקו לנו ארוחות צהריים (סנדוויץ' וחטיף - תודה באמת) והמשכנו לשיט.

הגענו למקום שהשכיר סירות והתחלקנו לקבוצות. כל קבוצה עלתה על סירת עץ מעפנה ו.."תסתדרו לבד".

ש: מה קורה כשנותנים ל-6 בחורות להשיט סירה בעצמן?

ת: נפילה למים!

טוב, לא באמת נפלנו למים אבל היינו קרובות לזה לא מעט פעמים. הבעיה הייתה שכולנו חלשלושיות (או שכנראה זאת רק אני) והיינו צריכות להשיט את הסירה בעזרת מוט מתכת ענקי באורך 5 מטר בערך שאותו צריך לתקוע בקרקעית ולדחוף. מה נסגר עם החרא הזה, זה היה פאקינג כבד!

התחרטתי על הרגע שתפסתי את המוט המזדיין והתחלתי להשיט את הסירה (אם בכלל אפשר לקרוא לזה להשיט), ורק חיכיתי כבר להעביר אותו למישהי אחרת שתסבול. [ואפילו אין לי תמונה אחרי כל זה. גררר!]

בסופו של דבר, ואחרי הרבה סיבוכים ו"סירות מתנגשות" הצלחנו לנווט את דרכנו חזרה ליבשה ונמלטנו מהסירה בקריאות:

"I'm Alive!" "שרדנו!"

אחרי הסיוט הזה (האמת זאת הייתה אחלה חוויה, אבל לא אחזור עליה) יצאנו למשימת 'חפש את המטמון' בה היינו צריכים להסתובב ברחבי קיימברידג' ולענות על חידות. למזלנו מצאנו בדרך את מיסטר בין שהוביל אותנו ברחבי העיר וחסך מאיתנו סיבוכים עם המפה העלובה שנתנו לנו.

אחרי שנגמר הזמן חזרנו לנקודת המוצא ושם הייתה תחרות בין הקבוצות בסגנון "מי רוצה להיות מיליונר" על השאלות שפתרנו במהלך ה-Treasure Hunt.

המשחק היה על מספר תשובות נכונות וזמן אבל לא ניצחנו כי קבוצה אחרת העתיקה את התשובות וניצחה אותנו ב-8 עשיריות השניה! לא קיבלנו את המדליה משוקולד *דמעה*.

בערב היה קריוקי. מסקנה אחת הסקתי מאותו ערב: אנשים לא קולטים שהם לא יודעים לשיר.

יצאתי משם חצי חרשת (למעשה זה היה בגלל הרמקולים הענקיים בפול-ווליום) אבל היה נחמד.

זה לא היה ממש קריוקי אלא יותר כמו מסיבת ריקודים אבל נהנתי המון.

הדבר היחיד שהרס זה שלמצלמה שלי נגמרו הסוללות כבר בהתחלה אז לא יכולתי לצלם שום דבר :/

באוטובוס בדרך לקיימברידג':

אני וקורל

אני חשה מתוחכמת.

אני ומיסטר בין!

התחרפנתי זמנית.

הבנים בסתלבט ולא קולטים ששמש אנגלית זה ממש לא המפתח לשיזוף המושלם.

ורד, ספיר, אני וקורל

המקום עם הסירות הארורות.

מישהו רוסי מדגים את אורך המוט (זאת רק אני או שזה נשמע ממש לא טוב..?)

נאבקים בסירה:

ורד חותרת וספיר ושחר מפחדות מהרגע שיגיע תורן.

אני וקים (זה לפני שהחזקתי את המוט המזורגג)

אה כן, היה גם משוט קטן וסימפטי אבל לא הועיל יותר מידי.

ליאור וסופיה נחות בסירה.

סוף סוף על אדמה יבשה... אני מתענגת. (אני גורמת לזה להישמע כאילו עברתי סיוט נוראי אבל במציאות... זה היה באמת נוראי)

(סתם צוחקת)

גם לי מותר לעשות פוזות מידי פעם.

אני וקורל

כולם חרמנים על קים. אפילו הבנות. במיוחד הבנות P: 

שלושה ניחושים כמו מה זה נראה.

נתפס בעדשת המצלמה גם כוסון שנח לו בסירה חונה. יש לי בוק שלם שלו, ואתם מקבלים רק תמונה אחת. חע.

Trinity College

Fitzwilliam Museum

כל הציוד:

בחידון

התמונה היחידה שהספקתי לצלם בקריוקי

יום חמישי 2.8.07 - כל מיני פעילויות מוזרות...

יום שהתחיל רגיל אבל נגמר בדיוק ההפך.

הבוקר היה משעמם למדי: שיעור רגיל, ועד כמה שמיסטר בין משעשע אותי, אפילו הוא לא יכול למד גרמר בצורה מצחיקה.

אחרי הצהריים הייתה מעין פעילות מוזרה. לקחו אותנו לגן הבוטני של האוניברסיטה למשהו בסגנון Treasure Hunt שהיה אתמול בקיימברידג' רק בתוך הגן הבוטני. זה היה די דפוק והמצלמה שלי מתה באמצע :S

אחר כך יצאנו למירוץ שליחים (Scavenger Hunt) - הראשון שמביא פריטים מסויימים מנצח.

לא ניצחנו אבל היה נורא כיף. ולמה זה?

כי את כל זה עשיתי יחד עם ג'רארד - ספרדי חמוד וחתיך שאיתו הסתובבתי כמעט כל היום. [אני יודעת שאני נשמעת מפגרת אבל זה נכתב כשרק פגשתי אותו והייתי צריכה לתאר..] 

אחרי שכל זה נגמר הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא לשחק טניס איתו ועם חבריו. כמובן שהסכמתי והלכנו יחד למגרשי הטניס. החברים שלו עוד לא הגיעו אז התחלנו לשחק, אבל אני לא יודעת לשחק טניס כך שויתרתי על המחבט ברגע ששאר החברים שלו הגיעו לטובת צפיה בלבד במשחק.

אחרי ארוחת הערב היה טורניר כדורגל. אני העדפתי לנוח ולבוא יותר מאוחר.

כשבאתי למגרש היה משעמם תחת, כי בכל זאת, זה כדורגל, אבל מצאתי דרכים לשעשע את עצמי:

קודם כל, מה יותר משעשע מלצפות בכל מיני חתיכים (היו במיעוט אבל מספיק) רצים במכנסיים קצרים על המגרש ורודפים אחרי כדור כמו כלבלבים?

וגם מחוץ למגרש היו צחוקים, כמו: קזחסטני שואל את תרוות מהקבוצה שלי איך אומרים fuck you בערבית.

אז תרוות ישר עונה לו שאומרים: "אני מזיין את אחותי" (בערבית). הקזחסטני הדפוק קם ומתחיל לצעוק ברחבי הקמפוס "אני מזיין את אחותי! אני מזיין את אחותי!"

הטורניר הסתיים בסביבות 8 וחצי - 9 ואז היו עוד שעתיים לשרוף עד ה-It's time to go to bed הידוע, אז הלכתי עם ג'רארד לראות סרט (היצ') והגענו באמצע.

התיישבנו בשורה לבד וההפרעות לא איחרו להגיע.

אחרי שנפטרנו מכמה מטרדים נשארנו שוב לבד וראינו יחד את הסרט.

בשלב מסויים ג'רארד לקח לי את היד והחזקנו ידיים וזה היה כל כך מתוק ותמים. [אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה בכיתה א', אבל כיתה א' בתחת שלי, תראו מה יצא מזה]

זה היה כל כך חמוד ואחר כך הוא בא ללוות אותי לחדר שלי. נשיקה על סף הדלת לא הייתה אבל בכל זאת, הערב היה מקסים!

התמונה היחידה שצילמתי בגן הבוטני

מארק

משחקים טניס

יום שישי 3.8.07 - ביקור בלונדון!

הבוקר היה רגיל: שיעור משעמם, כמעט נרדמתי, לא עשינו כלום.

אחרי הצהריים נסענו ללונדון!! הלכנו למוזיאון השעווה מדאם טוסו (Madame Tussauds) - המוזיאון המגניב ביותר בעולם!

הבעיה היא שנתנו לנו רק שעה להסתובב במוזיאון, כך שבקושי ראינו חצי ממנו.

בכל מקרה היה מגניב (מאאאגניב), הוסיפו כל מיני פסלים שלא ראיתי בפעם הקודמת שהייתי שם וגם הורידו כמה (ערפאת).

אחר כך נתנו לנו 10 דקות להסתובב קצת בחנויות הקרובות כי הייתה לנו רכבת לתפוס. קניתי כמה מזכרות ורצתי חזרה לקבוצה (המדריכים האלה היו לחוצים תחת!).

בערב הייתה מסיבת תחפושות: הבנים מתחפשים לבנות ולהיפך.

גנבתי כמה בגדים מג'רארד (לבקשת נעם, החדרתי את התרבות הרומנית). הם היו ענקיים וגרמו לי להיראות כמו ראפר.

ניסיתי לשכנע גם אותו להתלבש כמו בחורה אבל ללא הצלחה. רק אחרי שאחד החברים שלו החליט שהוא מתחפש ג'רארד הסכים. כך שהיינו ראפר וכוסית שרירית.

כל המסיבה רקדנו ביחד ובסוף הערב, כשסילקו אותנו באכזריות מהפאב, הלכנו ביחד לכיוון החדר.

נשאר עוד קצת זמן פנוי אז החלטנו להמשיך ללכת קצת בקמפוס וכל הדרך הלכנו מחובקים!

בסוף עצרנו באמצע החיים (שביל שומם) ואז.. התנשקנו.

אני מוכרחה להגיד ששירה צדקה כשהיא אמרה במפגש שלפני הנסיעה שהספרדים חושניים. אחת הנשיקות הטובות שהיו לי, מלאת תשוקה (לא שיש לי כל כך הרבה ניסיון).

הוא הפסיק את הנשיקה ואמר לי "I love you". אני לא חושבת שזה נכון כי ההיכרות שלנו מסתכמת בכמה ימים, אבל זה היה כל כך מקסים. [מסתבר שזה אכן היה נכון או לפחות הפך נכון בסוף השבועיים האלה יחד]

מחכים שנצא לכיוון לונדון

בתחנת רכבת בלונדון

אני וקים

רעות ואשר בתור למדאם טוסו

בתוך המוזיאון:

סמואל ל. ג'קסון

טום קרוז

שירה נמרחת על טום קרוז

איש מחופש מנסה לשסף את גרוני

החמדנות השתלטה עליי. העונש שלי הוא תמונה מטושטשת.

אחח.... ג'וני דפ. יאמ יאמ.

The Hulk

אני נמרחת על דמות לא מזוהה

אלביס

לאנס ארמסטרונג

מוחמד עלי

משפחת המלוכה (שאי אפשר היה להצטלם איתם כי אנשים מזדיינים לא הפסיקו לעבור)

אייזק ניוטון

סטיבן הוקינג

אלברט איינשטיין

הביטלס

לא זוכרת מי הוא...

ג'ימי הנדריקס

היטלר. חתיכת חרא מאודה.

כמה ראשים ערופים

אני ועדן מחוץ למוזיאון

ועכשיו למצעד:

עדן וספיר בבגדי קז'ואל אופנתיים

מורן, ישר למסלול

אני מדגמנת את אופנת הבאגיס המשגשגת

עדן במראה הסטייליסטי

רעות וורד מציצות מהחלון לתצוגת אופנה בחינם שמתרחשת ממש מתחת לעיניהן

כל הדוגמנים והדוגמניות

דוגמן הבית, הכוסית ביותר

אשר במראה שמזכיר בריטני שפריץ

ניר במבט סקסי ורציני

אמאני שנראית כוסית גם כשמצוייר לה זקן

כולם בפוזה על המדרגות

הכוסית השרירית

מארק, איפה הציצים?

אדו מראה כמה שהוא לא שטוחה

ותמונה של ערב רומנטי במיוחד.....

To Be Continued

הבטחתי פוסט ענק על הטיול ואכן אקיים.

אני רק מזהירה, זה הולך להיות ארוך, מייגע, וחופר. אבל אתם תשרדו, יש גם תמונות.

במשך השבועיים כתבתי מה קרה בכל יום, והכל בשביל הבלוג! וגם כי הזיכרון שלי כמו של פנסיונר בן 80.

אני מצטערת אם זה ישמע מטומטם, זה נכתב בצורה של חוויות מאותו הרגע.

(מה שכתוב בכתב נטוי זה הערות שלי מעכשיו, לא דרים שנכתבו כחלק מ"יומן המסע")

אז הנה לכם:

יום ראשון 29.7.07 - הטיסה

"כבר מעל שעתיים אנחנו טסים והשיעמום גובר מרגע לרגע.

אני יושבת ליד שני ילדים מהקבוצה (אור ומורן) - שרוטים, אבל משעשעים.

האנשים נראים חמודים אבל עוד לא הספקתי להכיר את כולם.

הדיילות מפגרות כמו נעל. דיילת: "לא לשבת במושב!" (אז איפה, על התקרה?)

קים: "אתה אוהב את טופאק?"  אור: "הם לא התפרקו?"

אור (כמעט הגענו): "התמזס! התמזס!"

משפטים כאלה יזכרו לעד. ככה זה עם משפטים חכמים."

בסוף הטיסה הייתי מותשת ורק חיכיתי שנצא כבר משדה התעופה כי עוד חיכתהלנו נסיעה של שעה עד לגריניץ' (בסוף בכלל לא היינו ליד גריניץ' אלא ליד עיירה בשם Eltham. עבדו עלינו).

בזמן הנסיעה כמעט כולם ישנו בזמן שאני בהיתי בנהר התמזה כי לא הצלחתי להירדם.

כשהגענו סוף סוף לקמפוס היה קפוא, ועדיין היינו צריכים לחכות לחלוקת החדרים. מכיוון שהגענו נורא מאוחר כבר לא טרחו אפילו לחלק אותנו איך שרצינו, ובמקום, שמו אותנו בחדרים באקראי (באופן זמני).

הגענו לדירה ומסתבר שהנמכתי ציפיות יותר מידי: בהחלט היו שירותים ומקלחת בדירה, מטבח, כיור ומראה בכל חדר, ואפילו מקרר אישי לכל אחד.

בשעה 11:30 כל הבנות התנחלו בחדרי לאכול. כי אוכל של מטוס שווה לתחת ולא היה משהו אחר באותו ערב.

לקחת בחשבון: בארץ השעה הייתה כמעט 2 בלילה, ואנחנו במקום לצנוח למיטה - בלסנו.

בגייט מחכים לעליה למטוס. חלק מהבנות בקבוצה (אין לי כוח לפרט)

מורן ואור


אני, מורן ואור.

גם אנחנו מוצאים דרכים להעביר את השיעמום במטוס.

שירה ואני. נראה כאילו היא חושקת בי...

שירה מלמעלה ואני, מורן ואור.

קים (או בשמה העברי טל) ושירה

ורד, אשר (לולו) וכפיר.

אמאני (אמאנה בפיג'מה)

יום שני 30.7.07 - היום הראשון בגרניץ' 

אחרי לילה ללא שינה כמעט, תודות למיטה חורקת ובורות בהדלקת החימום, נאלצתי להתעורר מוקדם כדי להספיק להתארגן, ולהיות מוכנה להתייצב בחוץ ב-7 וחצי בבוקר. פינוק.

הפקדנו דרכונים, כרטיסי טיסה, וכסף אצל שירה (המדריכה) ויצאנו לאכול ארוחת בוקר.

לא שציפיתי לארוחה של בית מלון 5 כוכבים, אבל האוכל היה פשוט זוועה.וכך גם בארוחת הצהריים והערב.

היתרון היחיד הוא שבתור לאוכל כל כך משעמם אז יש הזדמנות להכיר אנשים מארצות אחרות.

אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לאיזשהי כיתה/אולם הרצאות ועשינו מבחן מיון (די קל).

במבחן בע"פ הייתה לי הברקה. הבוחן:" How do you think you can your flight more intresting?" 

אני: "Sleep." אני לא יודעת עד כמה זה היה מצחיק אבל הבוחן (Adam) מצא את זה נורא משעשע.

יצאנו להפסקה ועמדה בפנינו משימה חדשה: סידור החדרים.

מכיוון שסידרו אותנו כשהגענו ללא כל סדר והיגיון היינו צריכים (יותר נכון - צריכות, כי לבנים גם ככה לא אכפת) לסדר בעצמנו את החדרים ולהתחיל להעביר את כל הדברים מדירה לדירה.

עכשיו, תתארו לעצמכם 17 בנות שכל אחת רוצה להיות עם השניה ובשום אופן לא עם השלישית, מנסות להיכנס לחדרים בלי שאף אחת תיפגע ושאף מפח לא ילך לאיבוד בין כל ההעברות מיד ליד (מפתח שנאבד עולה פאקינג 30 פאונד!).

בסוף הצלחנו איכשהו, והגיע הזמן להוציא את המזוודות לטיול מבניין לבניין.

אחר הצהריים יצאנו לטיול בעיירה הקרובה Eltham.

אנשים עשו שופינג מטורף (לך תבין..) וחזרו עם מלא שקיות. אני חזרתי עם שקית קטנטנה ובה עגילים מצחיקים ושרשרת כמו זו עם המפתח משודדי הקריביים.

חזרנו משם עייפים והיה קצת זמן חופשי לעשות מה שבא לנו לפני שהולכים לדיסקו מאוחר יותר בערב.

הדיסקו עצמו היה כיף!! רקדתי כמו משוגעת למרות שהדיג'יי היה שווה לתחת. (עוד סיפורים מוזרים מהדיסקו רק למי שירצה לשמוע באופן אישי).

בבוקר - חצי מתים וקופאים מקור.

שחר, רעות ואני.

בדרך ל-Eltham.


יוצאים משער האוניברסיטה.

נחים מהקניות באיזשהי מסעדה:

שחר ורעות.

קים ואני

מעבירים את הזמן ליד מקדונלדס, כי הלכו לנו הרגליים ואין משהו יותר טוב לעשות.

החדר שלי

מעט מבולגן אבל דאגתי שהוא יהיה מסודר. לפחות בהתחלה. 

My roomates!

עדן וקים.

אמאני

שולחן אוכל. אם תשימו לב בצד אפילו שואב אבק היה לנו. לא שהשתמשנו בו... מה אנחנו עובדי נקיון?!

הסלון

המטבח. נראה טוב אבל למעשה אין בו יותר מידי דברים.

לפני שהמסיבה התחילה: יושבים בחוץ ומחכים שיגיעו אנשים.

אני, עדן ואמאני.

ניר ואני.

כל מיני אנשים רוקדים.

בת-אל, ניר, אני ואיתי.

"יש לנו גולם במעגל.."  מעין תחרות ריקודים.

יום שלישי 31.7.07 - שיעור ראשון וספורט אנגלי

היום התחיל טוב (למרות ארוחת בוקר נוראית), זאת תודות לשנת לילה נורמלית ללא חריקות!

לאחר ארוחת הבוקר בדקנו לאיזה כיתה כל אחד שובץ, רמות לא היו כתובות. מאוחר יותר, התברר שהכיתה שאליה שובצתי הייתה רמה אחת לפני הרמה הטובה ביותר.

הגעתי לכיתה וראיתי את המורה שלי: מיסטר בין בכבודו ובעצמו! (תמונות בהמשך)

הוא התגלה כמשעשע במיוחד ברגע שהוא צייר ציורים משונים ולהקרין אותם על המסך - כלב מחרבן על אתר בניה ליד הבית שאמור להיות של פול-מיסטר בין. אי אפשר שלא לקרוא לזה מוזר. חבל שמצלמה שלי התקלקלה (גררררר!!) ולא יכולתי לצלם את זה.

הפעילות העיקרית של אותו שיעור הייתה Political Debate - כלומר המצאנו אי בודד שנראה כמו דג, נתנו לו שם של דג, והתחלנו לעשות לו בעיות של מזג אויר, עוני, הר געש, וכו' (ציירנו אותו בתור העין של הדג). המשימה הייתה להתחלק ל"מפלגות" ולתכנן מה כל מפלגה תעשה כדי לפתור את כל הצרות. בסוף, אחרי שכל אחד הציג את המצע שלו ערכנו בחירות דמוקרטיות והמפלגה שלי ניצחה! קיבלתי בובה קטנה של מוס :)

אחרי הצהריים החליטו שאנחנו כנראה מתגעגעים לשיעורי ספורט אז הוציאו אותנו למגרש כדי לשחק כל מיני משחקים כמו קריקט - כמו בייסבול אבל יותר מטומטם :S

האנגלים האלה.. תמיד חייבים להיות מיוחדים.

מה שכן היה שם ריכוז של ספרדים חתיכים ורק בגללם היה שווה לצפות במשחק.

הלכתי לשחק פריזבי, ומתברר שזה משחק קשה! אני הצטרפתי כשעוד היו אולי 4 שחקנים בכל קבוצה, אבל לפני שבכלל שמתי לב הצטרפו מלא אנשים, גם ילדים וגם מדריכים, כולל מיסטר בין בקבוצה הנגדית שכל הזמן שמר עליי והפריע לי לשחק.

זה היה ממש מעייף ואחרי זה חזרתי לחצר השקטה שלנו להתאושש.

תזכורת לעצמי: "לא לשחק פינג פונג עם הבנים, I suck!

קטע משעשע -

מור לירקון: "תביאי לי מסטיק"

ירקון: "איך אני אביא לך מסטיק עכשיו?!"

מור: "תביאי ביד!"

וזה לא נגמר שם... ירקון חוזרת עם המסטיק -

אני: "נו הבאת ביד?"

ירקון: "כן."

אני: "כל כך מהר?!"

מחכים שחדר האוכל הארור יפתח כדי שנאכל את האוכל המבחיל...

אימרו שלום למוס:

משחקים קריקט. או לפחות מנסים לשחק...

ספרדימים

ועוד..

עוד ניסיון נואש לחבוט בכדור

התעמלות בוקר בצהריים. (לא, לא באמת עשיתי את זה, הצטרפתי רק בשביל התמונה)

Ass Picture!!!

פריזבי!!

תראו! גם אני שם רודפת אחרי צלחת מפלסטיק!

המשך בפעם הבאה....