סתם צ’’ופי שכמותי...

אני לא יודעת למה התחלתי בכלל את המכתב הזה במילה שלי... אתה שלי..? אני לא יודעת... אני מקווה שיש סיכוי שאי פעם זה יהיה ככה. אני ממשיכה לכתוב לך את המכתב הזה כי משהו בי דוחף אותי חזק לעשות את זה .. הרצון לשמוע מה דעתך הרצון שתגיב אליי בצורה זו או אחרת.. אני יודעת שתקרא את המכתב הזה עוד איזה שבוע או אולי יותר.. זה ישנה משהו..? אני לא בטוחה... אני עדיין ממשיכה עדיין דוחף הרצון... אני צריכה אותך.. אני לא יודעת להסביר למה אני לא מכירה אותך אתה לא מכיר אותי אתה לא יודע מה עברתי... כמה שזה נשמע נדוש... אבל יותר מידי... אתה בטח סגור עכשיו בתוך עצמך מתאבל לבד... למרות שכולם שם... כל האנשים שאתה אוהב ... אבל אתה לבד..  אני לא רציתי לספר.. לך.. בעצם לא רציתי לספר לאף אחד... כי זה משהו שעדיין טרי זה משהו שעדיין כואב..אבל... אני גם איבדתי מישהו... לא ממזמן מישהו שהיה כל חיי ונשמתי... כל האוויר שאני לוקחת לראותי... תאום שלי בגוף ובנפש.. שפשוט הלך בלי סיבה.. הוא  לא עשה כלום לאף אחד וגם אם כן... לא הייתה סיבה טובה להרוג אותו ככה...  בכול מקרה ... הרגשתי את הכאב הזה.. את הריקנות הזאת שבאה אחרי שמישהו הולך ואתה יודע שהוא לא יחזור יותר.. הרגשתי... ניסיתי להפנים.. חשבתי שאם אני אסגר בתוך עצמי אני ארחיק את כולם מעליי אולי אני אצליח להבין למה..? אני עדיין שואלת למה... אני עדיין מחפשת  את התשובה הזאת שאין לה תשובה... השבוע הזה עבר עליי בהרבה דילמות לגבייך לגבינו... הדרך שבה אמרת לי שאתה רוצה אותי במצב הזה שהיינו פשוט הרגשתי איזשהו אושר כזה רגעי אומנם אבל משהו שיכול להתפתח... השיחות האלה שלנו  המשפט שאמרת לי בגן... כשרבנו שאני משהו טוב שקרה לך... הדברים הקטנים האלה שפשוט חיממו לי את הלב... אבל כמו שאמרת פעם יש קור פעם יש חום... ואני רוצה שילוב... אני לא רוצה או או... אני פשוט לא יכולה עם הריחוק הזה כשאתה מדבר איתי ... כאילו אתה שם... אבל אתה מעדיף לא להיות שם... אני נשמעת מפגרת עכשיו אני מודעת לזה.. אני רוצה אותך... אם כל החרא מסביב או איך שלא תקרא לזה... כי אתה באמת הצלחת להגיע... להגיע למקום הזה שהייתי רוצה שמישהו יצליח להגיע לשם...  אני לא יודעת אם זה משנה מה שאני כותבת לך... אני עדיין מתלבטת אם לשלוח... ואני אשלח בסוף... כי לא סתם כתבתי אותו... עברתי עכשיו תאונה... כאילו בבוקר... הברזתי מבצפר.. כדי ללכת לאלחו... ופשוט איבדנו שליטה... והדבר היחיד שרציתי לעשות שהגעתי הבייתה זה לשמוע את הקול שלך... לא  לנקות את השריטות לא לרוץ לבית חולים... לדבר איתך... ואתה שוב היית קר... ובכלל איזה מישהו ענתה.. ואני לא אשקר.. היה איזה הבזק של קינאה...

בכול מקרה... תקרא.... תגיב או שלא תגיב... אבל פשוט הייתי חייבת לשחרר את זה כבר...

צ'או