כמו מים ששוטפים ממך את הליכלוך,
אף פעם לא יהיו שם כדי לנקות ממך גם את הצרות.
את שם. תקועה. אף פעם לא ישטוף לך את המחשבה.
המים שנוגעים בכל גופך וכל חלק בגוף לא מחסירה בו טיפה של מים ,
אף פעם לא יהיו שם כדי לשטוף את תאי המוח שלך בדברים שהם רק טובים,
ולא יחסיר בשום תא.
המים הקרים שאת שוטפת מהריצפה לאחר שסיימת, הם כמו המחשבות
הלא נגמרות.
הטיפה שנופלת ונגררת אט אט עד למטה , לכפות הרגליים ומשם לביוב,
הם כמו המשך הטעויות שלך. הנגררות לאט לאט.
המגבת שמנקה אותך מהמים,
אף פעם לא תהיה שם גם לנקות את מה שאת לא רוצה בחייך.
וחושבת כל הזמן כמו מטומטמת. ולא על משהו ספציפי. פשוט חושבת.
וממשיכה לחשוב.. על דברים, שאני צריכה להפסיק לחשוב עליהם..
להפסיק שיהיה איכפת לי מכל דבר.
וזה קשה. כל כך קשה שבא לי לדפוק את הראש בקיר.