וכל לילה אני נתקפת בגל של געגועים עזים ,
והלוואי והיית יודע ושומע את הזעקה שלי מבפנים.
והשיר שלך מתנגן לי בליסט במחשב,ותמיד בראש.. גורם לי להזכר בך.
ולפעמים בסוף היום, שצצות לי מחשבות עלייך על זה שלא חשבתי עלייך כל היום
הן גורמות לי להרגיש שאני שוכחת אותך.. וההרגשה הזו מחורבנת.
כייף לי לחשוב עלייך ככה סתם, איך שם, והכי חשוב אם אתה מתגעגע כמוני..
קשה לי לדעת שהמרחק בנינו גדול יותר מאי פעם. הרי לא מספיק הגעגועים של ה45 דק',
עכשיו אתה נמצא כ4 שעות ממני בטיסה.
חוששת מזה שלא תתקשר, אבל בפנים יודעת בוודאות שלא שכחת ואתה תתקשר,
כי אתה מרגיש כמוני. ואני יודעת.
לפעמים יש מחנק בגרוני שאני חושבת עליך וחושבת על הימים ההם, חושבת מאיפה הכל התחיל..
ופשוט העונג הזה לחשוב על זה ועלייך מכפה על כל געגוע.
אז כן, לא הכל סובב סביבך, ואני יודעת מה המצב וכמה הוא לא הגיוני/אפשרי,
אבל בפנים שמחה על הכל..
בפנים מקווה שתחזור כל כך מהר, או שהזמן לא יעבור כל כך לאט.
סופרת ימים וכל יום הוא כמו שנה..
ואנשים אומרים שהשתנתי,ואין לי מושג על מה הם מדברים..
אומרים שאני אדישה יותר.. ואני לא חושבת שאתה עשית את זה.
אבל טוב לי.טוב לי ככה. אדישה ומאופקת.
אבל לא יעבור הרבה זמן ואשתחרר מהאיפוק,
אלא אם כן תחזור ותשחרר אותי..תגרום לי לצעוק את הזעקה..
אבל ברגע שתעמוד מולי,אשכח מהכל, ואזעק מאושר.