קראתי באתר של הצייר יעקב פורת מכתם מאת פרנץ קפקא.

מכתם (אפוריזם) קצרצר שהשאיר אותי מהורהרת...

Man is trapped in routine

ובתרגום חופשי שלי: האדם לכוד בשיגרה.

וואוו: כמה נכון. כמה קל ונוח להתפס ברשת השיגרה.

ומצד שני....כמה מפחידה השיגרה הזו..

ביטול זמן נוראי, לא? והזמן כל כך יקר, ורץ כל כך מהר!

ואיפה אני ביקום הזה? בסכמה הזו? במארג 24 השעות היום-יומיות?

טוב, בלי פאניקה...

מאז שנכנסתי לבלוגוספירה, אין לי רגע דל. אמנם המון שעות ליד המחשב,

אבל ההעשרה...הפתיחות לאנשים, לדעות, לעשייה / יצירה של אחרים, ו..כן..

למידה ללא הפסקה.

אז על איזו שיגרה אני בכלל מדברת? של הגוף או של הנפש?...

ומרכז המידע...גם שם אין רגע של שעמום או רוטינה.

והילדים...גם הם מגוונים. (וזה טרום נכדים..)