את הסרט "המפתח של שרה" ראיתי ביום שישי האחרון במסגרת מועדון טרום בכורה בסינמטק ת"א ומאז הוא איננו יוצא לי מהראש.
לעיתים קרובות חוזרים אלי הבזקי סצינות ממנו ואני מרגישה חובה לכתוב ולהמליץ עליו ולכשיגיע אל בתי הקולנוע תזכרו את הפוסט הזה.
אל תוותרו עליו. הסרט איננו קל אבל חשוב ועשוי מצויין!
הסרט מבוסס על ספר באותו שם, "המפתח של שרה", שנכתב ע"י הסופרת טטיאנה דה רוניי ויצא בהוצאת זמורה - ביתן,
עובד לסרט בשנת 2010, דובר צרפתית ואנגלית.
{ לתושבי ראשון-לציון: הספר נמצא ברשת כותר ראשון במספר עותקים רב. הנה }

פריז, יולי 1942: שרה בת העשר ומשפחתה נעצרים על ידי המשטרה הצרפתית העוברת מבית לבית, אוסרת משפחות יהודיות,
מעבירה אותן אל איצטדיון תחרויות האופניים אדיר המימדים ומשם אל הנורא מכל.
{גירוש היהודים מפריז מכונה גם: מצוד ולודרום ד'היב, בצרפתית: Rafle du Vélodrome d'Hiver התבצע ב-16 וב-17 ביולי 1942
על ידי משטרת צרפת על פי הוראות הנאצים, תחת שם הקוד "מבצע רוח האביב". מטרת המצוד הייתה צמצום האוכלוסייה היהודית בצרפת הכבושה.
13,152 קורבנות נאספו ורוכזו במתחם "ולודרום ד'היב" בפריז, ולאחר מכן נשלחו למחנה דראנסי הסמוך ולמקומות נוספים, לקראת שילוחם
למחנות ההשמדה.}
לפני שהמשטרה לוקחת אותם, שרה נועלת את אחיה הקטן, מישל, במסתור החביב עליהם, הארון שבחדרם.
היא שומרת על המפתח במחשבה שתחזור בתוך שעות ספורות...
פריז, מאי 2002: לקראת מלוא שישים שנה לוול-ד'איב מתבקשת ג'וליה ג'רמונד, עיתונאית אמריקאית, לכתוב על היום השחור הזה בעברה של צרפת.
ג'וליה, שנשואה לצרפתי ומתגוררת בפריז זה עשרים וחמש שנים, נדהמת לגלות כמה הכחשה אופפת את האירוע הזה.
במהלך התחקיר ג'וליה עולה על סבך שקרים הקושרים אותה ואת משפחת בעלה אל שרה.
התחקיר, השאלות הרבות שעלו במהלכו, החיבור הרגשי והסוד בן שישים השנה מאיימים על נישואיה שלה.
טטיאנה דה רוניי, ילידת פריז, היא עיתונאית ומבקרת ספרות. זהו הספר הראשון שהיא כותבת באנגלית, שפת אמה, כיוון שלדבריה נזקקה
למרחק מה מהנושא הצרפתי הטעון והרגיש שעליו כתבה.
במאי: ג'יל פקט ברנר
שחקנים: קריסטין סקוט תומאס
תקציר הסרט באנגלית
Trailer
אגב, באותה שנה, 2010 עלה על המסכים בצרפת סרט נוסף המתמקד באותו סיפור הסטורי: "נקודת איסוף" - La Rafle,
אם לא הזדמן לכם לראותו, אני מאד ממליצה! כבר לא מופיע בבתי הקולנוע אבל לבטח נמצא בספריות הוידאו ויגיע גם אל הטלוויזיה,
לפחות באחד מימי הזכרון לשואה ולגבורה.

Trailer:
ביקורת עדכנית על הסרט בבלוג של יאיר רווה - 27.08.11