החיים כואבים..והמוות?

הבנתי שאני טועה.

שכל מה שאני עושה זו טעות אחת גדולה, דברים שעשיתי לעצמי, כלכך הרבה כאב וסבל, שאני גרמתי לעצמי.

עכשיו אני יכולה להגיד שכן, הייתי מכורה לכאב.

אבל למזלי זה השתנה כשדיברתי איתכם, וזו לא הייתה תקופה קלה וקצרה, אלא ארוכה ומייגעת. אבל בסוף הבנתי.

הבנתי שהכל זו טעות גדולה ומרה.

אני לא צריכה להכאיב לעצמי ולשנוא את עצמי.

אין לי על מה, אני חיפשתי את השלילי, וחיפשתי טעויות ושגיאות שבעצם ה"תיקון" להם (דרך הכאב) הייתה השגיאה.

ועכשיו, הנה אני.

מצאתי את האושר שלי, אני מרגישה שעברתי כלכך הרבה כשבעצם לא עברתי כלום. ואני שואלת את עצמי, האם זו התבגרות?

לשאלה הזאת יש כלכך הרבה תשובות שלא אפתח כאן עכשיו.

אז אני רוצה להתנצל בפניכם ולומר שהייתי מטומטמת, להודות לכם שהייתם כאן בשבילי, ושאתם עדיין כאן, שאכפת לכם (אתם, החברים הטובים שלי) ושאתתם לא מתייאשים ממני. כמו שאומרים "באש ובמים".

אני מרגישה עכשיו מה זה רגשנית פתאום. אבל ככה זה כשמגיעה אהבה..לא?

אוהבת 3>

-תותי-