אוטובוס, 22:40
דווקא היום, הרוחות מתחזקים.
על השרפה בכרמיאל קראתי בטעות באינטרנט ואת הרוחות הרגשתי בעיקר בעצמות.
השעון צילצל דצמבר ואלוקינו החליט לעשות שינוי במזג האוויר, בעיקר לטובה.
כבר בשעות הערב היה חשק להוציא סוףסוף את המגף הסקסי משנה שעברה והצעיף המשובץ שקניתי בשוק (:
אז מה.. עוד שמגיע אלינו החורף, פורצת שרפה, הרבה הרוגים, פצועים, והרעלות עשן.
הסוהרים שטעו בדרך והגיעו בדיוק אל לב השרפה כאילו זה היה כתוב מלמעלה, שאלה טובה ,למה דווקא הם? בזמן הזה, במקום ההוא.
האוטובוס המקולל הזה (הזה שאני נמצאת בו עכשיו), הילדת טיפש-עשרה חופרת לי עם החברה מאחורה, דתי עם משקפי תחתית ערק קורא את תפילת הדרך, הרוסי היושב סמוך אליו מקלל אותו על זה שהוא ממלמל לעצמו חחח
איןאין, אלא דברים שאפשר לראות רק באוטובוס האחרון ממקום נידח כמו המושבה בזכרון יעקוב.
(אם כול 2 שורות שאני כותבת אני לא ירים ת'ראש וינסה לשאוף אוויר מהחלון המצ'וקמק לידי אני פשוט אקיא את נשמתי לעזעזל!!)
חדשות.
38 נספו. המפקדת פצועה אנושות. האוניברסיטה האסירים מפונים לגמרי. ב11:30 עצרת תפילה.
"אלוקים, תעזור לנו להפסיק את הזוועה שהורסת את מדינתינו המדהימה והיפה והורגת חיים"
ולסיום רבותי,
אני חושבת שאני יתגעגע לתקופה הזאת. עם האנשים הפלצנים, הרצפה העקומה ששוברת עקבים :
S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
